בג"ץ הוציא אתמול (יום שני) צו על תנאי נגד המדינה בעתירה המבקשת להשוות את הזכויות של הלומי הקרב הקשים ביותר לאלו של הנכים הפיזיים הקשים. לפי העותרים, לוחמים המתמודדים עם פוסט טראומה ואינם בני שיקום מודרים כיום מהטבות מרכזיות שמקבלים נכים עם פגיעה גופנית קשה, בהן מענק דירה של יותר מ-3 מיליון שקלים, קצבה מוגדלת ומענים חיוניים נוספים. עוד נטען כי ועדות החריגים שהמדינה מחויבת להפעיל כמעט שאינן מתכנסות בפועל.
לצפייה בהחלטה - לחצו כאן
2 צפייה בגלריה
העותרים בדיון בבג"ץ. "צעד חשוב בדרך לעשיית צדק היסטורי עם הלומי הקרב"
(צילום: נדב וירש, יו״ר פורום יהלומי קרב, מתמודד עם תגובות קרב מצוק איתן)
הצו שהוציא בג"ץ הופך את נטל ההוכחה ומחייב את המדינה להסביר מדוע אינה מיישמת את החוק באופן שוויוני. ההחלטה עשויה להעיד על כשלים מערכתיים בטיפול בהלומי הקרב ולהוביל לשינוי משמעותי במדיניות הפיצוי והשיקום. הדיון התקיים בעקבות עתירה שהוגשה ב-29 בינואר על-ידי עמותת "בית חם לכל חייל וחיילת", ואליה הצטרפו חמישה הלומי קרב ובני משפחותיהם: אברהם אבוטבול, חנן ורקר, אריק בן פיס, ברק אבוטבול ואלירן לוי.
בעתירה מועלות שתי טענות מרכזיות. הראשונה עוסקת באפליה מובנית בין נכות פיזית לנכות נפשית: לפי התקנות הקיימות, רק פצועים עם דרגת נכות מיוחדת של "100 פלוס" - הניתנת למי שנכותו הפיזית הקשה חוצה את רף מאה האחוזים - זכאים למענקי דיור של יותר מ-3 מיליון שקלים, קצבאות מוגדלות וסל הטבות רחב. מנגד, הלומי קרב במצב תפקודי קשה שאינם בני שיקום יכולים להגיע לאחוזי נכות גבוהים מאוד, ואף כאלה החוצים את מאה האחוזים, אך אינם זכאים לדרגת ה"100 פלוס" ולכן אינם מקבלים את ההטבות.
לפי העותרים, ואף לפי דוחות המדינה עצמם, מצבם התפקודי של הלומי הקרב הקשים ביותר לעיתים חמור יותר משל נכים פיזיים. לפי העתירה, הפער כיום עומד על 292 אלף שקלים בלבד לעומת יותר מ-3 מיליון שקלים. כלומר, הלום קרב בדרגת הנכות הגבוהה ביותר יכול לקבל מענק של עד כ-300 אלף שקלים בלבד, בעוד שמי שמוגדר כבעל דרגת נכות מיוחדת ("100 פלוס") זכאי למענק העולה על 3 מיליון שקלים.
הטענה השנייה נוגעת לכשלים חמורים בהפעלת ועדות החריגים שהוקמו בעקבות תיקון לחוק הנכים. התיקון לחוק חייב את המדינה להקים ועדות חריגים ייעודיות למצבים פרטניים של הלומי קרב עם פוסט טראומה קשה, אך לפי העותרים הוועדות כמעט שאינן פועלות ולכן אינן נותנות מענה למצבים חריגים של פוסט טראומה קשה, בניגוד לחובה בחוק.
החלטת בג"ץ מחייבת את שר הביטחון ישראל כ"ץ, את ראשת אגף השיקום, את קצין התגמולים ואת ארגון נכי צה"ל לנמק מדוע תקנות דרגת הנכות המיוחדת אינן כוללות גם נכים הלומי קרב במצבים חמורים. בנוסף, נדרשת המדינה להסביר מדוע לא הושלמו ההוראות להפעלת ועדות החריגים בנושאי דיור, ניידות וזכאות נוספת, כפי שנדרש בתיקון לחוק. תשובתה המלאה תוגש עד 17 בינואר 2026.
איציק סעידיאן בהפגנת הלומי הקרב באיילון
(צילום: מיקי שמידט)
עורכי הדין יונתן קהת וגל קויתי ממשרד אגמון עם טולצ'ינסקי, המייצגים את העותרים, מסרו: "הצו שניתן היום הוא צעד חשוב בדרך לעשיית צדק היסטורי עם הלומי הקרב והענקת הזכויות המגיעות להם. בית המשפט העליון אותת למדינה שעליה לשקול מחדש את המדיניות ארוכת השנים והמַפלה. נמשיך לפעול עד שהמדינה תממש את החוב המוסרי שלה כלפי הלומי הקרב שנשלחו לחזית בשמה ושבו עם פציעה נפשית חמורה".
פורום יהלומי קרב, המאגד אלפי מתמודדים עם תגובות קרב, בירך על ההחלטה: "מדובר בהחלטה מהותית שמציבה מראה מול ממשלת ישראל. פציעה נפשית אינה פחות אמיתית או פחות הרסנית מפציעה גופנית ולכן אין מקום ליצירת שתי מדרגות של לוחמים פצועים. תשובת המדינה צריכה להיות חדה וברורה: טעינו. מכאן נתקן ונעניק ללוחמים הפצועים בנפשם את אותן זכויות ומשאבים הניתנים לפצועים בגופם".
