בהרבה מאוד מהפעמים, ואפשר לומר שהתרגלנו לכך, תוצאות הדיונים בבג"ץ ותמיכת השופטים בייעוץ המשפטי לממשלה נגד הממשלה, צפויות מראש. אלא שלא כך הדבר בהרכב שופטים כמו יעל וילנר, גילה כנפי-שטייניץ ואלכס שטיין – הרכב שאתה יודע רק איך אתה נכנס אליו, ובשום אופן לא כיצד תצא ממנו. בית משפט.
ההצהרות בתום הדיון
(צילום: גיל יוחנן )
2 צפייה בגלריה
השופטים נתנו להם עד יום חמישי. לוין ובהרב-מיארה
(צילום: רפי קוץ, אלכס קולומויסקי, יואב דודבקיץ')
כך, השופטים חבטו בנציג היועמ"שית רן רוזנברג ודחו את עמדתה, אך לצד זאת גם הלמו בנציגו של שר המשפטים עו"ד ציון אמיר שהתקשה להשיב לשאלות. בסופו של דיון דגלו בכך שהפתרון יתגבש ככל הניתן ברשות המבצעת, ולא השופטת.
לא מזמן חשפנו ב-ynet את מחאתו של השופט נעם סולברג בפני נשיא העליון יצחק עמית. סולברג דרש לגוון את הרכב השופטים בעתירות החשובות, ולא להסתפק בהרכב הסניורטי שבו רוב לשופטים האקטיביסטיים. אחרי הדיון היום, ברור שסולברג צדק וברור גם למה.
נתחיל מהסוף. בסופו של דבר שלושת השופטים דחו את רוב עמדת היועמ"שית בהרב-מיארה, וכך גם את רוב עמדתו של שר המשפטים. היחידה שחוות דעתה התקבלה בבית המשפט כטבע ממש, כשכל הישר וכנקודת מוצא לכל הדיון המשפטי, היא חוות דעתה של יועמ"שית משרד המשפטים יעל קוטיק - שקבעה ניגוד עניינים לבהרב-מיארה בניהול החקירה, וכמוה לכל מי שהיה קשור בבדיקת הדלפת הסרטון שטויחה על-ידי הפרקליטות הצבאית.
עוד קודם לכן, התייצבה היועמ"שית יחד עם עוזריה ובכירים נוספים כדי לנסות לשכנע את קוטיק ולהניא אותה ממסקנות חוות הדעת. "את לא בקיאה בחקירה", ניסו לגמד, ולאחר מכן פרסמו מכתב שבו כפרו במסקנות חוות הדעת - מכתב שגם הגישו לבג"ץ. שומרת הסף התעקשה, ולפי שופטי בג"ץ גם צדקה.
השופטים, במהלך הדיון, אמרו כי בהרב-מיארה נמצאת בניגוד עניינים, ולכן אינה רשאית להאציל את סמכותה לניהול החקירה לפרקליט המדינה עמית איסמן. הם אף רמזו בעדינות כי גם הוא לא ממש יכול לנהל את החקירה, בהתאם לחוות דעתה של קוטיק. ולא רק לא הוא, אלא גם לא פרקליטות המדינה - וזו דרמה לא קטנה.
אלא שלאחר מכן, השופטים נשארו בשאלה מי כן ילווה את החקירה ובסופו של דבר יגיש את כתב האישום. כאן השופטים הביעו דעתם אמנם כי ייתכן כי יש ללוין סמכות לפי חוק להתערב בזהות מנהל החקירה, אך דחו את עמדתו והביעו דעתם כי ככל שיש סמכות - היא רק כעניין חריג שבחריגים, והתבטאו נגד החלטתו למנות את נציב התלונות על השופטים אשר קולה.
לפי שופטי בג"ץ, מדובר במינוי המנוגד לחוק הנציבות, שאוסר על הנציב עיסוק נוסף. הם גם חיזקו את עמדתה של היועמ"שית שלפיה ישנו קושי לא מבוטל בנבחר ציבור שמתערב בחקירה פלילית.
אף שהשופטת וילנר ממש התחננה כי שר המשפטים והיועמ"שית יגיעו לפשרה מוסכמת, גם בדיון שהתכנס בשעות הערב - כשלוש שעות אחרי דיון הבוקר הארוך שגלש אל תוך הצהריים - נראה היה שהצדדים נחושים לריב. עו"ד ציון אמיר ניסה להתעקש על מינוי קולה כאילו לא שמע את הערות השופטת, ונציג היועמ"שית אמר - בלי להתבלבל - כי נעשה ניסיון להעלות הצעה ללא הסכמה של שר המשפטים.
קול מתון יותר נשמע מצידו של ח"כ אביחי בוארון מהליכוד, שהציע כי שר המשפטים ימנה למנהל החקירה שופט מחוזי - וגם זה בתוך המסגרת של אירוע חריג שבחריגים. השופטת וילנר חזרה על הצעתו של בוארון והוסיפה הצעות דומות משלה. ואולי הפתרון נעוץ בראשית דברנו: הצעת שר המשפטים לשופט מחוזי מכהן תהיה בכפוף לאישורה של יועמ"שית משרד המשפטים קוטיק, שלפי הנחיות היועמ"ש - כאשר ליועץ המשפטי לממשלה יש ניגוד עניינים, יועמ"ש משרד המשפטים אמור להכריע בעניינו.
גם שר המשפטים וגם היועמ"שית התרסקו בדיון בבג"ץ, ובפניהם עומדת אפשרות לעצור את הנפילה ולהיאחז בענף של אחריות. כמו שאמרה וילנר: יש להם עד יום חמישי.
