בית המשפט המחוזי מרכז-לוד גזר היום (חמישי) עונש של שבע וחצי שנות מאסר בפועל על רועי שער, מורה ממרכז הארץ, שביצע באופן שיטתי ולאורך זמן מעשים מגונים בשמונה מתלמידיו. בנוסף, יהיה עליו לשלם לנפגעים פיצוי כולל בסך של 290 אלף שקל.
לאחר הליך הוכחות שנוהל על-ידי עורכות הדין שירה חרל"פ ושירלי לוגסי מפרקליטות מחוז מרכז, הורשע שער בריבוי מעשים מגונים בשמונה מתלמידיו הקטינים, מתחת לגיל 16, שלא בהסכמתם החופשית, בזמן שהיה מחנך שלהם לפני למעלה מעשור.
הכרעת הדין מפרטת את ההתנהלות שלו כמורה ומחנך בבית ספר יסודי, כאשר במהלך כשש שנים ביצע מעשים מגונים בתלמידיו באופן סדרתי באינספור הזדמנויות, כאשר בין היתר הושיב אותם על ברכיו ונגע באיבר מינם.
המעשים בוצעו על בסיס שבועי ולעיתים יומיומי, במסגרת שיעורים בכיתה או שיעורים פרטיים בבית הספר, במסווה של התנהגות מקובלת וייחודית המונעת מהנפגעים להבין שהם חווים פגיעה מינית לאחר שהגבולות היטשטשו. הם פסקו רק לאחר שהתלמידים סיימו את לימודיהם.
לפי הכרעת הדין, שער תכנן את מעשיו, ניצל את אמון המערכת והתלמידים בו, את פער הגילים ואת מעמדו ועיסוקו כמחנך. הוא טיפח עצמו כדמות מחנך אוהב ונערץ באמצעות משחקים, צ'ופרים, שיטת חינוך ייחודית, התעניינות אבהית בילדים ותשומת לב יתרה לתלמידים מסוימים.
בשלב הטיעונים לעונש, ביקשה הפרקליטות להשית על שער עונש של עשר שנות מאסר. אך כפי שנכתב, בית המשפט גזר עליו עונש של שבע וחצי שנות מאסר ופיצוי כספי.
עו"ד שירה חרל"פ מפרקליטות מחוז מרכז אמרה כי "בגזר הדין בית המשפט קיבל את עמדתנו וקבע כי הנאשם פגע פגיעה קשה ומתמשכת בקטינים ובתחושת הביטחון שלהם ושל ההורים, ששלחו ילדיהם למוסד חינוכי ושמו בו ובצוותו את מבטחם. במעשיו, פגע באמון הממסדי במערכת החינוך, פגיעה המערערת את תחושת המוגנות של הילדים ושל הוריהם".
לדבריה, "הנאשם ניצל את העובדה שמדובר בבית ספר דתי, ביישוב דתי ובמשפחות דתיות, וניצל את השתיקה והטאבו החברתי על שיח סביב מין בכלל, ועל פגיעות מיניות בפרט. הנפגעים נשאו את מחיר השתיקה, לא חשפו את הפגיעה בשל קטינותם והמשיכו ללמוד ולהיפגע".
"בית המשפט העביר בגזר דינו מסר ברור לפיו גם בחלוף השנים, בתי המשפט ממצים את הדין עם הפוגעים", הוסיפה עו"ד חרל"פ. "אנו מבקשים לחזק את הנפגעים שחשפו את שאירע, העידו באומץ רב בבית המשפט, השמיעו את קולם, ובית המשפט נתן בהם אמון מלא. הפרקליטות תמשיך לעמוד לצידם של נפגעי העבירה, ולפעול בנחישות למיצוי הדין עם הפוגעים".
אחד המתלוננים: "ניסיתי להתנגד אבל הגוף קפא"
אחד מתלמידיו של שער, שנפל קורבן לפגיעה המינית, סיפר ל-ynet על התחושות שמלוות אותו. לדבריו, לצד הידיעה כי נעשה צדק מסוים, הכאב אינו נעלם. "האמת שציפיתי להרגיש יותר הקלה", אמר. "חשבתי שברגע שייגזר העונש, משהו ישתחרר בפנים. אבל התחושה העיקרית היא שיש הכרה. שיש חותמת רשמית שזה באמת קרה".
לדבריו, שער לימד אותו כשהיה בכיתה ד' ובכיתה ו' הפך למחנך שלו. באותן השנים המורה נתפס בעיני תלמידים רבים כדמות כריזמטית ואהובה. "הוא היה מורה שכולם אוהבים. מורה גבר, מורה של החיים. היו ילדים שחשבו שמי שמקבל ממנו יחס מיוחד הוא בר מזל".
אלא שלטענתו, מאחורי התדמית החיובית הסתתרה מציאות אחרת. "הוא היה מושיב אותנו על הברכיים, נוגע בנו, בכיתה וגם מחוץ לכיתה. זה היה קורה ליד תלמידים אחרים, כאילו זה דבר רגיל". לדבריו, הילדים לא ידעו להבין את חומרת המעשים. "לא ידענו להסביר למה זה לא בסדר. רק הרגשנו שמשהו לא נכון. תחושה של אי נוחות, אבל לא היו לנו מילים".
2 צפייה בגלריה
"היה מורה גבר. היו ילדים שחשבו שמי שמקבל ממנו יחס מיוחד הוא בר מזל". פגיעה מינית, אילוסטרציה
(צילום: Melinda Nagy / Shutterstock)
הנפגע סיפר כי היו גם מפגשים פרטניים עם המורה, שבהם המעשים החריפו. "היו לנו פעם או פעמיים בשבוע שיעורים פרטיים, לי ולעוד תלמיד. כשאותו תלמיד לא היה מגיע, הוא היה נוגע בי יותר. בצורה יותר מינית". לדבריו, באותם רגעים הוא חש חוסר אונים מוחלט. "ניסיתי להתנגד, להגיד שלא נעים לי. אבל אתה ילד, אתה לא באמת יודע איך לעצור מבוגר שהוא גם דמות סמכות. הגוף קופא. הראש מתנתק. חלק מהזיכרונות עד היום מעומעמים".
הוא תיאר איך השפעת האירועים הקשים נמשכה גם שנים רבות לאחר מכן. "עשיתי המון טיפולים, עבדתי על עצמי, בניתי חיים. אבל אתה מגלה שוב ושוב שזה נשאר איתך". לדבריו, דווקא המעבר להורות חידד את עומק הפגיעה. "אני היום גבר, אבא לילדים, וזה עדיין משפיע. כשיש לך ילדים אתה מבין כמה ילד הוא חסר אונים, כמה הוא סומך על המבוגרים".
הוא הוסיף כי ניהול המשפט עצמו עורר מחדש תחושות ישנות. "בימים של הדיונים הגוף נכנס ללחץ. אתה חושב שאתה אדם בוגר וחזק, אבל פתאום אתה מרגיש שוב כמו אותו ילד בכיתה". מלבד המעשים עצמם, הוא מתאר גם אכזבה עמוקה מהסביבה בה גדל. לדבריו, כאשר ניסו במהלך השנים להתריע ולהזהיר מפני המורה, המתלוננים נתקלו בהתנגדות וחוסר נכונות לשמוע. "ברגע שניסו להגיד שצריך להיזהר ממנו, גלגלו אותנו מכל המדרגות. לא רצו להתמודד עם זה".
לדבריו, תחושת הבדידות הייתה קשה לא פחות. "אתה מרגיש שלא רק נפגעת, אלא שגם לא מאמינים לך או מעדיפים לא לדעת”. מאז הפרשה, סיפר, כמעט שלא שב ליישוב בו גדל. "לא חזרתי לשם מאז. רק פעם אחת, להלוויה של אח של חבר. מעבר לזה לא דרכתי שם".
למרות הכול, גזר הדין מסמן עבורו רגע משמעותי. "יש סגירת מעגל", אמר. "זה לא מוחק את מה שהיה, ולא מחזיר את הילדות, אבל לפחות האמת נאמרה בקול רם. סוף סוף יש הכרה, ויש צדק מסוים".
