לא כל תקיפה נמדדת במספר המבנים שנהרסו או בכמות הטילים שהושמדו. יש תקיפות שנועדו לפגוע בלב מנגנון הכוח של האויב – במקורות הכסף, האנרגיה והייצור שמאפשרים לו להמשיך להתקיים. התקפת מפעל קארון במתחם הפטרוכימיה במאהשהר ביממה האחרונה היא בדיוק מסוג זה.
במשך שנים בנתה איראן תעשייה פטרוכימית ענפה שנועדה לא רק לייצר הכנסות אלא גם להעניק למשטר חוסן מול סנקציות בינלאומיות. מתחם מאהשהר, לצד אסאלויה, הפך לאחד הנכסים האסטרטגיים החשובים במדינה. זהו מרכז תעשייתי עצום המחובר לרשת של מפעלים, תשתיות אנרגיה, יצוא ימי ושרשראות אספקה המשפיעות על המשק האיראני כולו.
לכן הפגיעה בקארון אינה עוד תקיפה של מפעל בודד. מדובר בפגיעה בחולייה מרכזית במערכת רחבה בהרבה. כאשר מפעלים כאלה נפגעים, נפגעת גם היכולת של מפעלים אחרים לקבל חומרי גלם, שירותי אנרגיה ותמיכה תעשייתית. הנזק מצטבר הרבה מעבר לגבולות האתר שהותקף.
המהלך הישראלי משקף הבנה אסטרטגית עמוקה: כדי להחליש את איראן אין די בפגיעה במשגרי טילים. יש לפגוע במקורות הכוח שמאפשרים לייצר, לממן ולשקם את אותם טילים. פגיעה במרכזי התעשייה והאנרגיה יוצרת לחץ ארוך טווח שקשה הרבה יותר לתקן.
אולם הפגיעה במאהשהר אינה מתרחשת בחלל ריק. במקביל לתקיפות הישראליות, מתמודדת איראן עם לחץ כבד על נתיבי הסחר שלה. המצור הימי שמפעילות ארצות הברית ובעלות בריתה על נמלי איראן ועל נתיבי הייצוא הימיים שלה מצמצם באופן דרמטי את יכולתה לשווק נפט, גז ומוצרים פטרוכימיים לשווקים הבינלאומיים. המשמעות היא שגם כאשר איראן מצליחה להמשיך לייצר, יכולתה להפוך את הייצור להכנסות נפגעת באופן משמעותי. נוצר שילוב אסטרטגי שבו ישראל פוגעת ביכולת הייצור ואילו ארצות הברית פוגעת ביכולת הייצוא וההפצה.
ההשפעה המצטברת של שני המהלכים גדולה בהרבה מסך חלקיה. פגיעה במפעלים כמו קארון ומאהשהר מקטינה את התפוקה התעשייתית, בעוד שהלחץ על נתיבי הסחר מגביל את אפשרויות השיווק והיצוא של מה שנותר. עבור המשטר האיראני מדובר במלכודת כלכלית: פחות ייצור, פחות הכנסות, פחות מטבע זר ופחות יכולת להשקיע בשיקום התשתיות ובפיתוח התעשייה.
העיתוי של התקיפה משמעותי במיוחד
איראן נכנסת לחודשי הקיץ כאשר היא כבר מתמודדת עם משבר מים חריף, ירידה במפלסי מאגרים, בצורות חוזרות ותשתיות מתיישנות. במקביל, רשת החשמל האיראנית מתקשה לעמוד בביקושים, ובשנים האחרונות חוו אזורים רבים במדינה הפסקות חשמל ממושכות. כאשר התעשייה נפגעת ותשתיות האנרגיה נמצאות תחת לחץ, המשבר האזרחי עלול להחריף.
אין פעולה אחת שמביאה לנפילת משטר. אולם ההיסטוריה מלמדת שמשטרים מתקשים לשרוד כאשר הם נדרשים להתמודד במקביל עם לחץ חיצוני, משבר כלכלי, תשתיות קורסות ואוכלוסייה מתוסכלת. התקיפה במאהשהר היא עוד צעד במאמץ להעמיד את המשטר האיראני בפני מציאות כזו בדיוק.
לכך מצטרף הלחץ הכלכלי על המשק האיראני. עבור כלכלה הסובלת מאינפלציה, אבטלה, שחיקת מטבע וחוסר שביעות רצון ציבורי, מדובר במכה נוספת בעלת השלכות רחבות.
יש הרואים בתקיפות מסוג זה רק אמצעי תגובה לירי האיראני לעבר ישראל. זו הסתכלות צרה מדי. למעשה, מדובר בחלק ממערכה רחבה יותר שמטרתה להגדיל באופן עקבי את המחיר שמשלם המשטר האיראני. ככל שגדלים הקשיים הכלכליים, מחמיר המחסור בשירותים בסיסיים ומתרחבת הפגיעה בתעשייה, כך נשחקת יכולתו של השלטון לשמר יציבות לאורך זמן.
אמיר אביבי
צילום: יריב כץאין פעולה אחת שמביאה לנפילת משטר. אולם ההיסטוריה מלמדת שמשטרים מתקשים לשרוד כאשר הם נדרשים להתמודד במקביל עם לחץ חיצוני, משבר כלכלי, תשתיות קורסות ואוכלוסייה מתוסכלת. התקיפה במאהשהר היא עוד צעד במאמץ להעמיד את המשטר האיראני בפני מציאות כזו בדיוק.
ישראל אינה מכוונת רק אל הטילים של איראן. היא מכוונת אל המערכת שמייצרת, מממנת ומקיימת אותם. ישראל פוגעת במוקדי הייצור, ארצות הברית מפעילה לחץ כבד על נתיבי הסחר והנמלים, והמשטר נדרש להתמודד במקביל עם משבר מים, מחסור בחשמל, אינפלציה גואה ואי-שקט ציבורי. במבחן השנים, ייתכן שהלחץ המצטבר על יסודות הכוח של המשטר יהיה משמעותי יותר מכל הישג טקטי בשדה הקרב.
תא"ל (מיל') אמיר אביבי, מייסד תנועת "הביטחוניסטים"
