לפני כמה ימים התקשרה אליי חברה שמפתחת אפליקציית היכרויות לציבור הדתי והחרדי. השאלה שלה הייתה פשוטה לכאורה, אבל מרתקת: איך אפשר להגדיל את הסיכוי שדייט יוביל לחתונה?
זו שאלה שבעולם החילוני לא נשאלת באותה צורה - שם השאלה היא איך להגיע למערכת יחסים ארוכת טווח. אבל מעבר להבדל הלשוני, ישנה כאן חידה התנהגותית עמוקה: מה בעצם קורה בדייט טיפוסי, ומה אנחנו באמת לומדים ממנו על האדם שמולנו?
נסו לחשוב על דייט קלאסי: שני אנשים יושבים זה מול זה, שותים משהו, ומנהלים שיחה. נשמע סביר, נכון? הבעיה היא שהשיחה הזו מבוססת על שאלות ותשובות: “איפה למדת?”, “כמה אחים ואחיות יש לך?”, “מה אתה עושה בחיים?”. אלו שאלות שלא באמת חושפות מי האדם שמולנו. אנחנו מקבלים נתונים, לא הבנה. זה כמו לנסות להבין טעם של מנה במסעדה רק על פי רשימת המרכיבים בתפריט - אפשר לדעת שיש שם עגבניה ובזיליקום, אבל האם זה באמת טעים? איך כל זה משתלב יחד? המרכיבים לא מספרים לנו את הסיפור המלא. כך גם בדייטים: אנחנו נפגשים, מחליפים מידע ביוגרפי, ואז צריכים להחליט - להמשיך או להפסיק. וההחלטה הזו מבוססת על מעט האינפורמציה האמיתית שקיבלנו על האדם שמולנו.
לפני מספר שנים ערכנו ניסוי שבדק בדיוק את הנקודה הזו. במקום לארגן דייטים וירטואליים “רגילים”, ביקשנו מזוגות לסייר יחד במוזיאון וירטואלי ולדבר על מה שהם רואים - מה זה גורם להם להרגיש, לחשוב, אילו אסוציאציות עולות להם. ההבדל היה דרמטי: כשאנשים חווים משהו יחד, הם לומדים זה על זה בצורה אחרת לגמרי. אתה רואה איך האדם השני חושב, מה מרגש אותו, מה עולם הערכים שלו. זה לא מידע שאתה מקבל בתשובה לשאלה כזו או אחרת - זה משהו שאתה חווה. אתה שומע את התגובות הספונטניות שלו, את מה שמצחיק אותו, את מה שמרגיז אותו.
והנתונים אישרו את האינטואיציה שלי: משתתפים שהיו בדייט-מוזיאון רצו הרבה יותר להיפגש שוב מאשר אלה שהיו בדייט ״רגיל״. לא רק במעט - ההבדל היה משמעותי וברור.
אז מה הצעתי לחברה שהתקשרה אליי? שתי אפשרויות. ראשית, אם נשארים בעולם הדיגיטלי - לבנות חוויות משותפות שמאפשרות לאנשים להבין איך האדם השני חושב ומרגיש, ולא רק לגלות מה הוא עונה לשאלות. משהו שדומה למוזיאון הוירטואלי שלנו, שיצור הזדמנויות לתגובות אמיתיות ולא מוכנות מראש.
והשנייה, בעיניי המעניינת יותר: לצאת יחד לעשות סידורים. קניות בסופר. חנות לכלי בניין לקנות נורות או בטריות. לקפל כביסה. לארגן ארון. להחזיר משהו לחנות. למה? כי כשאתה עושה משהו אמיתי עם מישהו, אתה רואה אותו באמת. אתה רואה איך הוא מתמודד עם החלטות קטנות (איזו גבינה לקנות? האם כדאי לקנות במבצע?), איך הוא מגיב ללחץ קל (אין את המוצר שרצינו), איך הוא מתייחס לאנשים אחרים (קופאית, מוכר), מה חוש ההומור שלו כשהדברים לא הולכים חלק.
וכן, יש כאן גם יתרון קטן - אתם עושים את מה שממילא הייתם צריכים לעשות, רק מנצלים את הזמן הזה גם כדי להכיר. במקום להשקיע שעתיים בדייט ואז עוד שעה בקניות, אתם משלבים את שניהם.
האבולוציה לימדה אותנו להבין מי עומד מולנו דרך מה שהוא עושה, לא דרך קורות החיים שלו. במשך אלפי שנים, היכולת הזו הייתה קריטית להישרדות - והיא עדיין שם
המוח שלנו לא טוב בהבנת אנשים על סמך מה שהם אומרים על עצמם. כולנו יודעים להציג גרסה מחמיאה בדייט: לבחור את הסיפורים הטובים, לטשטש פינות חדות, להיראות במיטבנו. אבל אנחנו מצוינים בקריאת התנהגות - האבולוציה לימדה אותנו להבין מי עומד מולנו דרך מה שהוא עושה, לא דרך קורות החיים שלו. במשך אלפי שנים, היכולת הזו הייתה קריטית להישרדות - והיא עדיין שם, אם רק נאפשר לה לפעול.
אז בפעם הבאה שאתם מתכננים דייט, שקלו: במקום בית קפה, אולי סופר? במקום סרט בקולנוע, אולי איקאה? אתם לא רק תכירו את האדם השני יותר טוב - גם תגלו הרבה יותר מהר אם זה באמת מתאים. ואם זה לא מתאים, חסכתם לעצמכם זמן יקר.
ואם מישהו מכם מנסה את השיטה הזו - אשמח מאוד לשמוע איך זה עבד. אולי נלמד משהו חדש ביחד.
