לאחר סיוט מתמשך של 471 יום השתחררו אמילי, רומי ודורון משבי החמאס. בימים שקדמו לעסקה וגם ביום שאחריה, כאשר הגב מתיישר סוף-סוף מעט בגאוות הזהות הישראלית, עדיין יש מי שממשיך להציף את סוגיית ההתנגשות של מטרות המלחמה. מהרגע הראשון שפרצה המלחמה דאג נתניהו ראש הממשלה להציב בפנינו שתי מטרות מלחמה, מיטוט חמאס והחזרת החטופים, כשאלו מונחות זו מול זו מבלי שהאחת עומדת מעל השנייה, מבלי לבחור, למרות שדי ברור שהן לא מתיישבות זו עם זו.
במאמר הקודם שלי הצהרתי כבר שאין זה במקרה, ויש מטרה מושכלת בבחירה של נתניהו שלא לבחור ולהניח את המטרות אחת למול השנייה - ואף הסברתי את המודל המוסרי שמשרת את נתניהו כשהוא בוחר להציב את שתיהן זו מול זו, מודל שמשרת אותו מוסרית, אבל לא פחות חשוב משרת אותו פוליטית.
ולאחר שאמרתי זאת, אומר שאם לא היה נכנס לתמונה טראמפ, ומחייב אותו לצאת לעסקה ולעצור, היה יכול נתניהו להמשיך את המלחמה כשהמטרות תלויות זו מול זו עד כמעט אינסוף. כיצד? כי אם אין עסקה לא היינו יכולים להחזיר את החטופים, כי לחץ צבאי לא באמת מחזיר אותם אלא הורג אותם, ולמוטט את חמאס אי אפשר כי אתה לא יכול למוטט ארגון טרור, לא באופן רעיוני וגם לא במציאות, כי כדי לחסלו אתה גם עלול להרוג את החטופים שעדיין שם. מרגישים שאתם בלופ? יופי, כי זו בעצם הייתה המטרה הראשונית ותוכנית העבודה. אין מוצא.
אם לא היה נכנס לתמונה טראמפ ומחייב אותו לצאת לעסקה ולעצור, היה יכול נתניהו להמשיך את המלחמה כשהמטרות תלויות זו מול זו עד כמעט אינסוף
לזכותו של טראמפ תעמוד לעד העובדה שהוא זה שעצר את המערבולת, ובכך אִפשר לאזרחי המדינה רגע של התפכחות. אין דבר כזה ניצחון מוחלט, ונתניהו מציב מטרות שלא ניתן ליישם בו-זמנית - והגרוע מכול, הוא מסרב לבחור ביניהן. עצירת הסחרחרה הזו והליכה לעסקה גורמת לבן גביר לצאת ולהתפטר, אבל סמוטריץ' עדיין מקווה שהמטרה שלו, מיטוט חמאס וחזרה למלחמה אינסופית, תחזור להיות המטרה הנבחרת - וסבב ב' של העסקה, שדורש את סיום המלחמה, לא יקרה.
מה מתכוון נתניהו לעשות
מה תהיה האמת, ומה מתכוון נתניהו לעשות? נדמה שהוא הבטיח לסמוטריץ' את מה שהוא רוצה לשמוע, וגם לטראמפ - את ההיפך הגמור. אתם כבר לא ממש מופתעים, נכון? זו הטקטיקה של ראש הממשלה שהסברנו עד כה - רק שהפעם יש יעד סופי, יש חוזה שחור על גבי לבן ויש בעיקר את טראמפ, ומולו נתניהו לא יכול לשחק את המשחק כי טראמפ רוצה פתרון והישגים. טראמפ, אל תשכחו, לפני הכול, הוא איש עסקים.
לצד מטרות המלחמה המתנגשות מלכתחילה כפי שהעמיד אותן ראש הממשלה (החזרת החטופים למול מיטוט חמאס), מימוש העסקה העלה התנגשות נוספת, והיא ביטחון המדינה. התנגשות זו יצרה שיח סוער במדינה, ששאל אם העסקה היא טובה או רעה. גם כאן אפשר לומר שהצבת החזרת החטופים למול האחריות לביטחון המדינה היא משוואה שיש בה בעיה. האם באמת ביטחון המדינה תלוי בחטופים? האם אזרחים שנחטפו והופקרו בשבי אמורים גם לשלם מחיר נוסף, כי המחיר של החזרתם כולל שחרור של מחבלים? האם החטופים הם אלו שאמורים לשלם את המחיר? האם זו לא אחריות המדינה לשמור על ביטחוננו?
כשרוב ברור במדינה - על פי הסקרים לפחות - רצה בעסקה על כל המחיר המשתמע מכך, היו מי שהמשיכו אתמול להציף את סוגיית המחיר והפגיעה בביטחון המדינה, אולי כדי להתחיל להקשות את המעבר לשלב השני שלה. היו מי שגם כעסו שדעתם, גם אם היא לא דעת הרוב, היא לגיטימית ואין להשתיקה, ויש כאן מקום לפלורליזם של דעות. זה ממש מעניין, כי הם אלו בדיוק שלפני כמה שבועות, כשהם היו הרוב, לא ממש ניסו לשמוע את דעת המיעוט ולא זעקו איפה האיפכא מסתברא. הם ניצלו את כוחם, ואף ניסו לחוקק במהירות חוקים בלי לנסות לייצר דיונים דמוקרטיים ממושכים.
בתוך כל הסוגיות שעולות כאן, של רוב ומיעוט והתנגשויות של מטרות, אומר את דעתי. למרות שיש בסוגיות של מדינה ואזרחות לא מעט התנגשויות, יש מעט מאוד רגעים שבהם אולי כדאי שלא יהיה סימן שאלה, לא נעמיד ממול משוואה ולא תעמוד דילמה - כי יש תשובה ברורה.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידרהחזרת החטופים לא הייתה אמורה להיות עוד מטרת מלחמה למול מיטוט חמאס, והיא לא הייתה צריכה להידחות, להתעכב ולהתלכלך בפוליטיקה שנסחטת בשיקולים קואליציוניים או אידיאולוגיים, כמו שראינו בבירור על ידי סמוטריץ' ובן גביר. החזרת החטופים זו מטרה עליונה, החזרת חטופים יש בה מוסר וערכים, חוזה ומסר שלא מפקירים מאחור, ואלו עמודי הבסיס של המדינה. תסכימו לדעתי או לא, היה מי שמכר לכם רעיון בלתי אפשרי. תחשבו על זה. זהו רגע של התפכחות בכל כך הרבה מישורים.
הכותבת היא אשת תקשורת, פרשנית, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מרצה במכללת אונו.
