שמה המדויק של "פרשת הצוללות" צריך להיות פרשת מחדל כלי השייט, כיוון שזה עלבון לצוללות לקשור אותן לדברים מגונים. הצוללת היא נשק אסטרטגי חיוני ביותר להגנת המדינה ולביצוע מגוון רחב של משימות. אז במה מדובר? בכל הצטיידות והתעצמות נדרשת החלטה – במה משקיעים את המשאבים. צה"ל מפעיל חיל אוויר, כוחות יבשה וחיל ים. אם יישאל מפקד חיל הים כמה צוללות הוא רוצה ייתכן שיגיד 50 וייתכן שיגיד 500, וזה לגיטימי, אבל לכן הקביעה כמה צוללות ביחס לגודל חיל האוויר וחיל היבשה היא בידי הרמטכ"ל. הוא מציג את המלצותיו למשרד הביטחון ושר הביטחון, שלהם יש אחריות במגוון תחומים, ואז זה מוצג לראש הממשלה, ולאחר מכן בשיטה הדמוקרטית הישראלית הקבינט אמור לקבל את ההחלטה הסופית כאשר ההחלטות שקופות לפחות לוועדות החשאיות כדי לוודא בקרה.
אין המדובר בדקדוקי עניות ביורוקרטיים, אלא בהקצאת המשאבים הנכונים להתעצמות על בסיס הערכות מודיעין על האיומים הצפויים והאמצעים הנדרשים להתמודדות איתם. לדוגמה: בשנה הבאה חיזבאללה יתקוף את ישראל, האם חיל הים יכריע או כוחות היבשה והאוויר? האם צריך להשקיע בצוללות? עד מספר מסוים כן וממספר מסוים לא.
לא יכול להיות שראש הממשלה, בקיא ומנוסה ככל שיהיה, יקבל את ההחלטות לבד. זה לא עניין של אגו, זה עניין של הקצאת משאבים בתהליך מוסדר ומושכל של איזון אינטרסים.
אין ספק שההתעצמות של מספר הצוללות המקורי כפי שמופיע בעדויות השונות שמצטברות אינו מתאים ליכולות של צה"ל. אין את המשאבים לממן את הקנייה וגם לא להחזיק את הכלים, שיקרים מאוד לתחזוקה.
לצוללות יש נדבך נוסף וזה ספינות המגן על אסדות הגז, שהעבודה עליהן נמסרה למספנות טיסנקרופ. הן היו אמורות להירכש במכרז בינלאומי, שמבטיח את המחיר הזול ביותר עם התמורה הגבוהה ביותר. ישראל מסוגלת לייצר בעצמה ספינות מגן מעולות. מדוע לא למסור את בניית המספנות לגורם ישראלי או להוציא מכרז בינלאומי כפי שניסה מנכ"ל משרד הביטחון לעשות?
שילוב בין החלטות על הצטיידות בהיקפים שלא נדרשים לבין חשדות חמורים לשוחד על סף כתבי אישום לבכירים – מעורר חלחלה ומערער את האמון הבסיסי בטוהר השיקולים
אנשים בכירים ביותר מעורבים או עומדים בפני שימוע לקראת הגשת כתבי אישום לכאורה בגין עמלות שוחד, אם זה אכן יוכח בבית משפט. אם אכן הדברים יוכחו, מדובר בשערורייה חסרת תקדים. שילוב בין שיקולים זרים, קרי כסף ושוחד, עם שיקולים של ביטחון לאומי הוא איום על הביטחון הלאומי של ישראל. אם אתה נותן לגורם כלשהו יותר משאבים, אתה גורע מגורמים חיוניים אחרים כמו כוחות היבשה. היעלה על הדעת שישראל, שמייצרת את הטנקים הטובים בעולם ואת מערכות ההגנה על טנקים, לא תצייד את כל הטנקים שלה במיגון הטוב ביותר בגלל בעיה משאבית? היעלה על הדעת שימ"חים לא יהיו מלאים בגלל בעיה משאבית?
שילוב בין החלטות על הצטיידות בהיקפים שלא נדרשים לביטחון המדינה לבין חשדות חמורים לשוחד על סף כתבי אישום לאנשים כה בכירים – מעורר חלחלה של ממש ומערער את האמון הבסיסי בטוהר השיקולים להצטיידות במערכות הנשק הנחוצות להגנות המדינה. משום מה המסר הזה לא מובן בחוגים רחבים, ויש מי שאומר – מה ההתעסקות הזאת בצוללות? זה בנפשנו, ויותר חמור מכל הפרשיות האחרות שעניינן טוהר מידות.
נשאלת השאלה מה צריך לעשות, והתשובה היא שני דברים: ראשית אני מתפלל, כי לא נותר משהו אחר, שהמשטרה תפתח בחקירה פלילית למצות את כל ההיבטים האפשריים. אבל חקירה פלילית לא די בה – נדרשת ועדת חקירה ממלכתית, הגוף היחיד שרשאי למצות בדרכים אפקטיביות בירור של פרשיות חמורות מהסוג הזה. מאחר שמדובר בפרשה החמורה ביותר מאז קום המדינה, הדברים האלה חייבים להתברר.
- אלוף (מיל') עמוס גלעד היה ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
