קומדיית החנונים האהובה "המפץ הגדול" היא אחד מהנכסים הטלוויזיוניים בארסנל העצום של תאגיד וורנר בראדרס. אם הרגולטור יאשר מכירת החברה לנטפליקס, שסוכמה ביום שישי, בנטפליקס כבר לא יצטרכו לשלם על הזכות לשדר את עלילות שלדון קופר והחבר'ה אצלה. כשאתה שולף מהארנק יותר מ-80 מיליארד דולר וקונה אימפריה אתה מראה לכל העולם: ככה באמת נשמע המפץ הגדול.
למרות שמדובר בטלטלה הדרמטית ביותר בתעשיית הבידור מאז שדיסני רכשה את אולפני פוקס ב-2019, יש כאן הכל מלבד הפתעה. מרוץ החימוש האינסופי אחר תכנים, שהכריח את ענקיות המדיה להוציא סכומי עתק על מותגים ויוצרים, היה חייב להגיע לנקודת התכנסות כלשהי: מציאות שבה בארה"ב לבדה הופקו למעלה מ-500 פיילוטים (פרק ראשון בסדרה), כפי שהיה עד לפני כשנתיים בערך, פשוט לא הייתה יכולה להימשך. אמנם כולם רואים סדרות כל הזמן, אבל לא כל כך הרבה, ובוודאי שאין יכולת לשלם לכל כך הרבה ספקי תוכן בו-זמנית. בוורנר, שגם התמודדה עם הכאפות החריפות שספגו אולמות הקולנוע בעקבות השינויים בהרגלי הבילוי ובעיקר בעקבות הקורונה, החליטו שזאת צריכה להיות בעיה של מישהו אחר. גם טעויות רבות שעשו שם בהשקת שירות הסטרימינג HBO Max (ובראשן הוויתור על השם HBO, שהוחזר רק לאחרונה), תרמו ככל הנראה להבנה שהגיע הזמן לפדות רווחים ולצאת מהקזינו.
למי שתוהה כיצד מגיעים למכירה בסכום בן 11 ספרות, יש להשיב בשתי אותיות: IP. לא כתובת אינטרנט, אלא Intellectual Property, "קניין רוחני" בעברית, כלומר תכנים קיימים והיכולת לשחק איתם כמו פלסטלינה - המשכונים, עיבודים מחדש, להפוך סרט לסדרה וכד'. וורנר מחזיקה בכמה מה-IP המוכרים והמכניסים ביותר בתחום, מיצירות הקומיקס של DC (סופרמן, באטמן וכו') דרך התכנים המופתיים של HBO ("הסופרנוס", "משחקי הכס", "אופוריה" ועוד) ועד סדרות קאלט שרואים שוב ושוב כמו "חברים", "הבית הלבן" ועוד. אבל השם החשוב ביותר הוא "הארי פוטר": גרסת הטלוויזיה של עלילות הקוסם, שעלתה לוורנר כמה וכמה דולרים, כבר משובצת ל-2027. נטפליקס, מן הסתם, ידעו היטב שהם משלמים גם על זה.
השתלטות של נטפליקס על וורנר מבשרת על צמצום בתחרותיות של ענף הסטרימינג (כלומר פוטנציאל להעלאת מחירי המנוי) וסכנת קריסה של אולמות הקולנוע, וזה עוד לפני שמישהו מבין את השפעות הבינה המלאכותית
זאת גם הסיבה שהעסקה מעוררת סערה שמאחדת בין פוליטיקאים לבמאים: השתלטות של נטפליקס על וורנר מבשרת על צמצום בתחרותיות של ענף הסטרימינג (כלומר פוטנציאל להעלאת מחירי המנוי) וסכנת קריסה של אולמות הקולנוע, וזה עוד לפני שמישהו מבין את השפעות הבינה המלאכותית. לעת עתה המסרים שיוצאים משני הארגונים נועדו להרגיע: נטפליקס לא תוותר כל כך מהר על בלוקבאסטרים שיוקרנו באולמות קצת יותר מכמה שבועות (וגם זה בשביל לעמוד בחוקי האוסקר) לפני שיעלו לצפייה ביתית, ובכלל בתי הקולנוע נקברו יותר פעמים מהקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו. אבל בסוף כולם מבינים: סנטימנטליות יש בסרטים, לא בביזנס מאחוריהם. לכן רק השורה התחתונה תכריע האם זהו באמת סופו של עידן.
בנוסף, עידן טראמפ וסגנונו הברוטלי מציפים גם את הפן הפוליטי: זה לא סוד שמשפחת אליסון, המקורבת לנשיא, רצתה להשלים דאבל ולרכוש את וורנר אחרי שהצליחו להתמזג עם ענקית בידור אחרת, פרמאונט. בדרך לאישור הרגולטור הם צפויים להשתמש בכל מנופי ההשפעה שלהם – ויש להם. טראמפ, מצדו, עומד בפני תקופה מהנה: רק לאחרונה, לפי הדיווחים, האליסונים העניקו לטראמפ את מבוקשו – אור ירוק להפקת "שעת שיא 4". מה מעניין מה ידרוש מנטפליקס כדי לזרום עם הדיל שישנה את הוליווד: להחזיר את גל גדות ל"וונדר וומן"? תפקיד אורח בסדרות הבת של "משחקי הכס"? ביטול החוזה עם חברת ההפקות של ברק ומישל אובמה? דרמה שבה הוא זוכה בפרס נובל לשלום? קחו פופקורן ושבו. הסרט רק מתחיל.
