קשה להאמין, אבל כבר כמעט 850 יום מאז פרוץ המלחמה, ובישראל עדיין מגייסים מילואים בצו 8. יש הפסקת אש – רעועה אמנם – בכל הגזרות, אבל שגרת החירום נמשכת. מצב כזה לא היה מאז קום המדינה, וקשה לראות את סופו.
צו 8 נועד לרגעים קיצוניים, ומאפשר גיוס מיידי, ללא התראה וללא מגבלות. בתחילת המלחמה זה היה הכרחי; היום זה כבר לא פתרון, אלא בריחה מהתמודדות.
כבר יותר משנתיים הממשלה מאריכה את צו 8 פעם אחר פעם, באישור ועדת החוץ והביטחון. הסיבה פשוטה: אם הצו יבוטל, צה"ל ייאלץ לפעול לפי חוק המילואים הקיים, שמאפשר קריאה של עד 54 ימים בשלוש שנים. מספר שלא תואם את המציאות הביטחונית כיום וגם לא את זו שבטווח הנראה לעין.
צה"ל הבין זאת כבר בתחילת 2024 והציע בעצמו לתקן את חוק המילואים. הצעתו הייתה מתונה יחסית: 42 ימי מילואים בשנה לחייל, 55 לקצין. היום, עבור רבים מהמילואימניקים, אלה נשמעים כמו חלום רחוק. הצעת החוק הובאה לכנסת בפברואר 2024 והוצגה לציבור להערות. בפועל, היא מעולם לא הגיעה לדיון ממשי בוועדת החוץ והביטחון. חברי הכנסת התנגדו לקידום החוק על בסיס טענה פשוטה וצודקת לכשעצמה: אין היגיון להגדיל את הנטל על מי שמשרתים, כל עוד אחרים כלל אינם מתגייסים ואין חוק גיוס.
וכך, בעיקר מסיבות פוליטיות, מצאה עצמה המדינה מתנהלת תחת צו 8 תקופה חריגה באורכה – תקופה שבה אין מגבלות על מספר ימי המילואים, על היקף המשרתים, ועל אופן השימוש בהם.
כבר יותר משנתיים הממשלה מאריכה את צו 8 פעם אחר פעם, באישור ועדת החוץ והביטחון. הסיבה פשוטה: אם הצו יבוטל, צה"ל ייאלץ לפעול לפי חוק המילואים הקיים, שמאפשר קריאה של עד 54 ימים בשלוש שנים. מספר שלא תואם את המציאות הביטחונית כיום וגם לא את זו שבטווח הנראה לעין
כתוצאה מכך, גם התגמולים גבוהים, והמחיר למשק עצום. משרד האוצר רואה כיצד הצבא עושה שימוש נרחב מאוד במערך המילואים – לעיתים ללא בקרה מספקת – דבר המביא לעלות גבוהה למשק, הן בתשלום ימי מילואים והן באובדן התפוקה האזרחית. לכך מתווספות עלויות נלוות משמעותיות בגין מנגנוני פיצוי ותגמול מוצדקים כשלעצמם. ההערכות מצביעות על עלות תקציבית של כ־75 מיליארד שקלים, ועלות כלכלית נוספת של 120 מיליארד שקל, וכל זאת מאז תחילת המלחמה.
אין ספק שחיסכון בימי מילואים, בוודאי כאלה שאינם הכרחיים, חשוב למשק כל עוד אין בכך פגיעה בביטחון ישראל ובאנשי המילואים, שחלקם משרתים כבר בסבב השישי מאז פרוץ המלחמה.
הדיון הכלכלי חשוב, אבל הוא ממש לא העיקר.
שגרת צו 8 יצרה עיוותים ותופעות לא רצויות
אנשי מילואים שהפכו את השירות למקום עבודתם העיקרי; לוחמים שעברו מיחידה ליחידה כדי להשלים חוסרים; ומילואימניקים שמבצעים תפקידי עורף שאינם קשורים ללחימה. כזכור, חוק המילואים מגדיר בבירור כי המערך נועד לחירום ולהתכוננות אליו בלבד. הוא לא נועד לשירות רציף, לא להשלמת כוח אדם שוטפת, ולא לשימור נוחות ארגונית. התופעה שכונתה בעבר "חברת כוח אדם" – ביטוי שטבע סגן הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי – נעלמה במשך שנים, וחזרה בתקופה האחרונה, ובגדול.
המצב הנוכחי נוח לרבים: לצה"ל שיכול לזמן מילואימניקים ללא מגבלות וללא ניהול של "כלכלת כוח אדם"; ליחידות עורפיות, שמזמנות מילואים גם למשימות שאינן קשורות ישירות ללחימה; ואף למפקדי יחידות לוחמות, המנהלים את כוח האדם שלהם בנוחות תוך שימוש נרחב במילואים לצורך חופשות וריענון. הוא נוח גם לחלק מהמשרתים, שיכולים לשרת במקביל לעבודתם האזרחית ולקבל שכר כפול.
צו 8 הפך לכלי זמין ונוח מדי, הפיתוי להשתמש בו גדול, ובאופן טבעי כשהמשאב נראה בלתי מוגבל - השימוש בו מתרחב. אבל חמור מכך, הוא לא רק שוחק את המערך עצמו, הוא גם שוחק את ערכיו. חיילי מילואים מגיעים לשירות מתוך מחויבות, אחריות וחברות, ומתוך הכרה במשימת ההגנה על מדינת ישראל. תפקיד התגמול הוא לוודא שהחייל ומשפחתו אינם נפגעים מהשירות, ולא להחליף מוטיבציה.
אולם כאשר שיקולים כלכליים הופכים למניע מרכזי, וכאשר חלק מהמילואימניקים מתייצבים בעיקר בשל התגמול הכספי – גם אם מדובר במיעוט – מתרחש תהליך מסוכן: מעבר לא מתוכנן, ואולי לא מודע, מצבא מילואים, לצבא מקצועי חלקי. שירות כעבודה, לחימה כמקצוע. לכך נועד מערך הקבע – לא מערך המילואים.
אנחנו זקוקים למערך מילואים מחויב, מגויס, שמגיע מתוך תחושת שליחות ואחריות משותפת – ולא משיקולים כלכליים גרידא. השחיקה האיטית הזו בערכי מערך המילואים היא פגיעה ישירה במודל צבא העם, מודל שמתערער לנגד עינינו. לא ביום אחד, אלא בתהליך איטי, ושקט – ומסוכן.
לכן, השאלה המרכזית איננה כמה זה עולה, אלא מה זה עושה למילואים. והנזק כאן הוא ערכי ועלול לפגוע בביטחון הלאומי. השיקול המרכזי בהפסקת צו 8 איננו כלכלי, חשוב ככל שיהיה, אלא ערכי. זהו שיקול קריטי לשימור מערך המילואים.
בהינתן שבטווח הקרוב לא צפויה חקיקה שתשנה את חוק המילואים, האחריות להפסקת צו 8 צריכה לבוא מתוך הצבא עצמו. צה״ל יכול וצריך להפסיק את צו 8 באופן וולונטרי, גם ללא שינוי חקיקה, תוך קביעת הנחיות ברורות של הרמטכ"ל והמטה הכללי, פקודות מסודרות, ומהלך הסברתי שיגדיר מציאות תפקודית “כאילו” צו 8 הופסק.
אריאל היימןקל להישאר במצב הקיים. קשה יותר לשנות. אבל אם רוצים לשמר את מערך המילואים – אין ברירה. הפסקת צו 8 אינה אקט סמלי. זוהי חזרה לסדר הנכון: מערך המילואים מיועד לחירום ולהתכוננות אליו בלבד. הוא אינו חברת כוח אדם, אלא יסוד מרכזי בצבא הלאומי, הנשען על מחויבות, ערבות ואחריות משותפת.
אם צו 8 יימשך, לא נישאר רק עם מילואים שחוקים – אנחנו עלולים לאבד בהדרגה את מערך המילואים עצמו!
תא"ל (מיל.) ד"ר אריאל היימן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, ולשעבר קצין המילואים הראשי
