כשהאירוניה התאבדה, היא עשתה זאת מול דירקטוריון שיש בו רוב נשים. באחרונה דווח כי משרד הפנים מונע בפועל מינוי נשים לדירקטוריונים בתאגידים עירוניים, כאשר מינוין עלול ליצור רוב נשי בדירקטוריון. כלומר, עיקרון שנועד למנוע הדרת נשים ממוקדי קבלת ההחלטות משמש כעת דווקא כדי למנוע את כניסתן אליהם. זה לא רק אבסורד. זה היפוך מוחלט של תכלית הייצוג ההולם.
(צילום: shutterstock)
בחודש שעבר שיגרו ראשת מועצת גזר רותם ידלין, ראש עיריית רחובות מתן דיל וראשת מועצת דרום השרון אושרת גני גונן מכתב ליועצת המשפטית לממשלה ולמשרד הפנים. במכתב תוארו שלושה מקרים שבהם מינויים של נשים לדירקטוריונים לא אושרו: בגזר, לאחר שגזבר המועצה הוחלף בגזברית; ברחובות, לאחר שמנכ"ל הוחלף במנכ"לית; ובדרום השרון, כשביקשו למנות נציגת ציבור לדירקטוריון החברה הכלכלית. קראו שוב: נשים הגיעו לתפקידים בכירים בזכות עצמן, אבל דווקא הצלחתן הפכה לסיבה שבגללה הן אינן יכולות להתמנות לתפקיד נוסף.
במשך עשרות שנים מתנהל מאבק על ייצוג הולם משום שנשים אינן נמצאות בחדרים שבהם מתקבלות ההחלטות: לא בדירקטוריונים, לא בצמרת השירות הציבורי, לא סביב שולחנות הממשלה ולא בהנהלות.
המציאות הזאת לא נוצרה משום שבכל פעם נבדקו כישוריהם של גבר ושל אישה, והגבר ניצח במקרה. היא נוצרה מתוך מבנים, הרגלים ורשתות כוח שהשאירו נשים בחוץ. לשם כך נולד עקרון הייצוג ההולם: הוא נועד לפתוח דלתות. הוא מעולם לא נועד להפוך למכסה עליונה לנשים.
אם מנכ"ל מתחלף במנכ"לית, היא אינה תופסת "כיסא נשי"; היא ממלאת תפקיד ניהולי. ואם מכוח אותו תפקיד קודמה הייתה רשאית לשבת בדירקטוריון, קשה להסביר מדוע היא צריכה לוותר על הכיסא רק מפני שבמקרה יושבות סביב השולחן נשים נוספות.
ובהחלט יש מקום לשאלה איפה הייתה החרדה מפני חוסר איזון במשך כל השנים שבהן כמעט כל היושבים סביב השולחן היו גברים?
דירקטוריונים שבהם ישבו שבעה גברים ושתי נשים לא נתפסו כאירוע שמערער את הסדר הציבורי. שולחנות הנהלה עם רוב גברי מוחלט היו במשך שנים הנורמה. איש כמעט לא ספר.
שוויון אינו נוסחה מתמטית שלפיה בכל רגע נתון חייבים להיות בחדר חמישה גברים וחמש נשים. ייצוג הולם הוא כלי שנועד לתקן מצב של תת-ייצוג והדרה. כאשר הופכים אותו למנגנון שמונע מאישה להתמנות משום שיש "יותר מדי נשים", אנחנו כבר לא מתקנים אפליה. אנחנו יוצרים אותה.
חשוב לומר זאת דווקא משום שעיקרון הייצוג ההולם הוא עיקרון חיוני. אסור שהאבסורד הזה ישמש את מי שמבקשים לבטל אותו. להפך: צריך להגן עליו - ועל התכלית שלשמה נוצר.
איילת רזין בית אורהחוק לא אמור להיות עיוור להיסטוריה, למבני הכוח ולמציאות שבה נשים עדיין נאבקות על מקומן במוקדי ההשפעה. הוא בוודאי לא אמור להעניש אותן ברגע שבו המאבק הזה מתחיל להצליח.
השופטת רות ביידר גינסבורג ז"ל נשאלה פעם מתי יהיו מספיק נשים בבית המשפט העליון של ארצות הברית. תשובתה הייתה: תשע. הרעיון שמאחורי התשובה היה פשוט: במשך דורות, תשעה גברים בבית המשפט העליון לא נתפסו כ"רוב גברי בעייתי". הם פשוט היו בית המשפט. נשים אינן צריכות להיעצר בדלת משום שנשים אחרות כבר הצליחו לעבור בה. ייצוג הולם נועד לנפץ את תקרת הזכוכית. אסור לתת לו להפוך לתקרה חדשה.
הכותבת היא עו"ד, מומחית בקידום שוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
