עשרות אלפי תלמידים והורים משלמים את המחיר המתסכל של החלטות שרירותיות עם פתיחת שנת הלימודים, הגובלות לא פעם באטימות ובפגיעה בזכויות בסיסיות מצד הרשויות המקומיות באמצעות אגפי החינוך שלהן.
1 בספטמבר התקבע במהלך השנים כיום חג לא רשמי של התרגשות וטקסים. שנת הלימודים נפתחה השנה באופן חלק וללא תקלות – הישג נדיר וחשוב בפני עצמו. ביום הזה מתהדרים ראשי ערים והנהגות מקומיות, כל אחד מנקודת מבטו, בהשקעות הכספיות (בדרך כלל בבינוי ובתשתיות), בהישגי מערכת החינוך המקומית, מפזרים חיוכים ושביעות רצון עצמית.
הם רק שוכחים שחינוך זה לא השקעה בתשתיות, סלילת כביש, בניית מדרכות, שלטי חוצות להאדרה עצמית והצהרות על כך שאצלם החינוך בראש סדר העדיפויות. השקעה בחינוך היא לראות את התלמיד הבודד ואת הקבוצה: צרכיהם, פיתוח כישוריהם, התחשבות ביכולות ובשאיפות, תחושת הביטחון, הרווחה והידיעה שרק טובתם עומדת לנגד עיני הרשות בבואה להחליט בעניינם – ולא כמה כסף ניתן לחסוך.
את הילדים המצטופפים בכיתה עמוסה, שבה אין שום סיכוי לקשב ישיר ואישי מצד המורה, רק משום שהרשות המקומית החליטה לסגור כיתה ולאחד שתי כיתות מטעמי חיסכון כספי – זה לא מרשים. שעון הנזק לתלמידים וגם למורים כבר מתקתק.
את הילדים המצטופפים בכיתה עמוסה, שבה אין שום סיכוי לקשב ישיר ואישי מצד המורה, רק משום שהרשות המקומית החליטה לסגור כיתה ולאחד שתי כיתות מטעמי חיסכון כספי – זה לא מרשים. שעון הנזק לתלמידים וגם למורים כבר מתקתק
הילדים ששובצו בגן או בכיתה חדשים ומנוכרים, בלי שום חבר או ילד שהם מכירים; אלה שהופרדו מאחיהם ונשלחו לבתי ספר מרוחקים; ילדים ששובצו בגן או כיתה בניגוד מוחלט להמלצת גורם טיפולי; ילדים שסבלו מפגיעות והצקות והרשות מתעקשת שימשיכו ללמוד באותה מסגרת – כל אלה סוחבים איתם כאב ותסכול.
השיעור הראשון שלמדו הילדים והוריהם במהלך החודשיים האחרונים, במאבק מתסכל של טרטורים והמלצות עקרות להגיש ערר שהתשובה לגביו מוכנה מראש, הוא שרווחתם הנפשית ותנאי הלמידה שלהם תלויים בשיקולים ציניים – רחוקים מלהיות פדגוגיים.
שיקולים כלכליים צרים
השיקולים הם כלכליים צרים, ניהול חשבונאי שבו הרצון לחסוך גובר על טובת התלמידים. לזה יש שמות חדשים ומכובסים שהורים שומעים יותר מדי בזמן האחרון כמענה לנימוקי דחיית בקשתם: "ויסות" ו"צרכי המערכת". במילים פשוטות – הכוונה היא שיקולים תקציביים מנהליים במקום עדיפות לשיקולים פדגוגיים, חינוכיים ואנושיים.
תמר טרבלסי חדד בלי שום נקיפות מצפון מסבירים: העברת תלמיד אחד או שיבוצו בכיתה או בבית ספר אחר תביא לסגירת כיתה. במילים אחרות – הילד שלכם משמש פקק או פתרון לחיסכון כספי. ראש רשות יקר, תואיל לשנות את סדרי העדיפויות. אם טובתו של כל ילד וילד לנגד עיניך – תאפשר הפעלת כיתות פחות צפופות באמצעות תקצוב. סגירת כיתה אחת בשכבה לצורך פתיחת שתי "כיתות סרדינים" עם 37 תלמידים אמנם תגדיל את החיסכון הכספי, אך תעמיק את התסכול, הפערים והניכור. המחיר של ה"ויסות" ו"צרכי המערכת" יהיה יקר הרבה יותר.
הוצאה כספית בחינוך איננה בזבוז – היא השקעה.
פורסם לראשונה: 16:05, 02.09.25
