מול מעונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחוב עזה בירושלים התכנסו הערב (שני) משפחות חטופים לארוחת חג סוכות, בזמן שבשארם א-שייח מתקיים המו"מ עם חמאס על עסקה שתאפשר את שחרור כל החטופים במסגרת תוכנית טראמפ. "זה לא נגמר עד שהם כאן", אמרו המשפחות, ערב ציון שנתיים לחטיפת יקיריהן. "לא ננוח ולא נשקוט עד השבת החטוף האחרון".
רובי חן מול מעון רה"מ: ניתן את האנרגיות לצוות
(צילום: מטה משפחות החטופים )
רובי חן, אביו של איתי החטוף בעזה, נשא דברים במהלך הארוחה והודה לישראלים שהגיעו לקחת חלק: "אתם יודעים שהדבר המוסרי, הערכי, היהודי זה להחזיר את אחינו ואחיותינו חזרה מאותו גיהינום. גם המשפחות עייפות. אנחנו מקווים שגם המנהיגים שלנו. ראש הממשלה, רק הסתיים יום כיפור. אנחנו מקווים שהוא והשרים שלו מאמינים ויודעים לחשוב מה התיקון הנדרש בעם ישראל כרגע".
לדבריו, "צריך להחזיר את המילואיניקים חזרה הביתה לאנשים שלהם ואת הילדים שלהם, להחזיר את החיילים הביתה לאימהות שלהם ולאבות שלהם. וכן, גם אנחנו, נחזיר את החטופים הביתה. הגיע הזמן להחזיר אותם בחזרה. אנחנו מתפללים וניתן לגל הירש ולצוות הישראלי את האנרגיה והכוחות - לבוא ולהביא את אותו הסכם שכולנו מייחלים לו. אנחנו רוצים את כולם - האישה, הגברים, החיילים, האזרחים. את כולם".
"בחלומות בשבי לא ידעתי כמה קטנים חלק מהארונות"
לקראת ציון יום השנה השני לטבח שחוללו מחבלי חמאס בקיבוצים וביישובי העוטף, קיימו היום בניר עוז ובבארי טקסי אזכרה. ניר עוז איבד 65 בני אדם באותו יום. 83 נחטפו מבתיהם, ארבעה מהם הצליחו לברוח - ושלושה נרצחו בדרך. תשעה מהם עדיין חטופים ברצועת עזה.
שגיא דקל חן בניר עוז: "סליחה"
(צילום: דוברות קיבוץ ניר עוז )
8 צפייה בגלריה
שגיא דקל חן ואשתו אביטל. "בחלומות והמחשבות בשבי הייתי פה הרבה"
(צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)
שורד השבי שגיא דקל חן ביקש סליחה בטקס מאלה שעליהם לא יכול היה להגן. "איכשהו בדרך מסחררת שרדתי, אני מעל כל זה. אבל לא אחרי כל זה. היום זו הפעם הראשונה שלי פה בבית הקברות, אחרי שבחלומות והמחשבות שלי לאורך כל השבי - הייתי פה הרבה, מבלי לדעת מי השמות, מבלי לדעת כמה קטנים חלק מהארונות", הוא אמר.
"יש פה אנשים שכל כך קרובים אליי", הוסיף שגיא. "זוכר אתכם מהארגז חול והלגו, מהטיולי אופנועים במדבר, מהגריז של המוסך, מהקפה במרפסת, מהחיוך בשביל, זוכר אתכם מהחופשה רגע לפני המלחמה, זוכר אתכם מהשיח ליד המרפאה בבוקר המלחמה. סליחה שלא הייתי פה לשמור עליכם, סליחה שלא הייתי פה לכסות אתכם, סליחה שאני לא עוזר מספיק למשפחות שלכם שנשארו לצידי. גם מחר אזכור אתכם".
אילי מרקוביץ', תושבת ניר עוז, אמרה בטקס: "פעם שנייה שאנו עומדים כאן ומציינים את היום שבו שהכל התפרק, והם כאן במרחק נגיעה זועקים, וקולם לא נשמע. 731 ימים, בשבילנו שנתיים ובשבילם נצח, שאנו מנסים להשיבם בכל דרך - זועקים, מוחים, שובתים, מתפללים והם עדיין לא כאן. אולי אין בכוחנו להשיבם והלוואי ויש. אך בכוחנו ומחובתנו להמשיך לנסות. בכוחנו לצעוק 'זה לא נורמלי'. בכוחנו לקרוא בשמותיהם ולהציג את תמונותיהם בכל זמן ובכל מקום. בכוחנו להשמיע קול שיחצה עד אליהם וייתן אוויר ליום נוסף בגיהינום".
בקיבוץ ניר עוז הזכירו כי הם ממשיכים להיאבק בראש ובראשונה על שחרור החטופים, וגם על בנייה מחדש של חיי אנשי הקיבוץ - כל אחד על פי הבנתו ודרכו, כשאיתם האבל והכאב על אובדן כה רבים מחבריהם. "באנו לכאן כדי לבכות ולהתאבל על הבית הניר עוזי היפהפה שלנו, שהפך לתל חורבות, ועל הקהילה שלנו, שלא תחזור להיות שוב, כשהייתה", אמרו בקיבוץ. "באנו לכאן גם כדי להדליק את נר תקוות הבנייה והשיקום של ניר עוז. מתוך האבל והזעקה, נייחל למציאת הדרך המתאימה עבור כל אחד ואחת מאיתנו".
"הדעת אינה תופסת איך מילה הפכה לכה שגורה"
גם בקיבוץ בארי התקיים היום טקס אזכרה בבית העלמין. הקהילה איבדה 102 חברים ובני משפחה בטבח. בשנה האחרונה ערכו חברי הקיבוץ טקסי הלוויה נוספים לנרצחים רבים - שמקום קבורתם הועתק לבית העלמין בבארי. מבין 30 החטופים מבארי בטבח, ארבעה חללים עדיין מוחזקים בידי חמאס: יוסי שרעבי, מני גודארד, סהר ברוך ודרור אור.
הטקס בבארי: "נרצחו? עדיין לא ייאמן"
(צילום: דוברות קיבוץ בארי )
כיום, כ-750 תושבים המהווים את מרבית חברי הקהילה מתגוררים בשכונת בארי הסמוכה לקיבוץ חצרים. כ-100 מהתושבים גרים בבארי וכ-250 נוספים מתגוררים בישובים ברחבי הארץ.
הקיבוץ, ששליש ממנו הוחרב ב-7 באוקטובר, עובר התחדשות משמעותית, בניית שכונות חדשות במזרחו והכנות תשתיתיות רבות במטרה לקבל אליו בחזרה את החברים שיוכלו וירצו בכך, ביולי 2026. השכונות המערביות של הקיבוץ, הכרם והזיתים, שנהרסו כליל, עדיין עומדות על תילן על בתיהן השרופים וההרוסים.
בטקס בבית העלמין נשאו דברים עופר גיתאי, מנהל קהילת בארי ובן סוכמן, מנכ"ל דפוס בארי, שאיבד את אמו, תמי סוכמן. האחים מיכל ורן וייס, שאיבדו בטבח את הוריהם מתי ועמיר וייס ז"ל, ביצעו את השיר "החיטה צומחת שוב".
גיתאי אמר בטקס כי "שנתיים. כבר שנתיים. שנותרנו חסרים. כה רבים אינם כבר בינינו. ונזכר את כולם. ממש הערב, לפני שנתיים, הלכנו לישן אחרי ערב מיוחד – ערב של גאווה קבוצית, של יחד. עברו שעות ספורות בלבד והתעוררנו לבקר הנורא בחיינו. מתקפה על הקיבוץ שלנו, על החיים שלנו ועל כל מה שהכרנו. נרצחו ונפלו רבים כל כך מאיתנו. נרצחו. אני שומע את עצמי אומר, ועדיין לא מאמין. זו איננה מילה שמחברת לדרכנו, לאורח חיינו. עולמות שלמים אבדו במקום שהיה הבטוח ביותר, הבית: חברים, חברות, נערים, נערות ותינוקות. כל אחד ואחת מהם היו נוכחים כל-כך בחיינו".
לדבריו, "וגם היום, גם היום הלב מסרב להאמין שעדיין ישנם חטופים ברצועת עזה. המילה הזו – חטופים, הדעת אינה תופסת איך הפכה להיות שגורה בפינו בשנתיים האחרונות, לא תיהפך לסבירה בשום אופן. ארבעה מחברינו עדיין מוחזקים בשבי. קשה לתפוס כמה הם קרובים, ובו זמנית כמה רחוקים. לא נפסיק להיאבק על שובם לקבורה ראויה. לסגירת המעגל, לאפשרות להניח פרח על קבר... גם אחרי שנתיים, אנחנו ממשיכים – חסרים, כואבים, אבל ממשיכים. עם זכרם, לאורם".
