בלי הגבלה ובלי ויסות: יום הדיונים העשירי של ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון נפתח הבוקר (יום ב'), בעדותו של ראש אגף התנועה במשטרה, ניצב אלון אריה, והמחדלים שהובילו לאירוע הקשה בל"ג בעומר, ובכללם מה שנראה כרשלנות ו"הקטנת ראש" מצד קצינים בכירים, ממשיכים להיחשף. ynet העביר בשידור ישיר את הדיון.
3 צפייה בגלריה
דקות אחדות לאחר האסון בהר מירון
דקות אחדות לאחר האסון בהר מירון
זירת האסון במירון בל"ג בעומר
(צילום: שמוליק הרשקופ)
לפי ניצב אריה, שפיקד על ההיבט התחבורתי של המבצע המשטרתי הגדול, לא התקבלה כל הוראה ממחוז צפון, האחראי על קיום ההילולה, לגבי ויסות תנועת המתפללים להר, ולכן לא ננקט צעד כזה, וזאת על אף ההחלטה העקרונית שלא להגביל את מספרם. במצב שנוצר, הדוחק והצפיפות היו בלתי נמנעים, כאשר על ההר נמצאים כ-70 אלף איש במקום 20 אלף, כפי המותר בחוק, והסוף ידוע: 45 ממשתתפי החגיגות מצאו את מותם באסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה.
3 צפייה בגלריה
ההרוגים באסון
ההרוגים באסון
ההרוגים באסון
3 צפייה בגלריה
ניצב אלון אריה ראש אגף התנועה במשטרה בדיון בהר מירון
ניצב אלון אריה ראש אגף התנועה במשטרה בדיון בהר מירון
ניצב אלון אריה
(צילום: לע"מ)
חברי ועדת החקירה, ובראשם נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופטת (בדימוס) מרים נאור, ציינו בפתח הדיון כי מאחר שהעלייה להר מירון התאפשרה באמצעות אוטובוסים בלבד, הרי שוויסות התנועה היה מאפשר שליטה כמעט מלאה על מספר השוהים בהר בכל רגע נתון. לאגף התנועה במשטרה, אפוא, היה תפקיד חשוב במניעת הדוחק, בהתאם לקיבולת הקהל המותרת באירוע. אלא שבפועל, כאמור, המשטרה נמנעה אף מהצעד הבסיסי הזה.
"אגף התנועה לא מחליט על ויסות", טען ניצב אריה להגנתו. "אנחנו מאשרים לפי מפקד האירוע, ואני לא זוכר שהיה יעד לוויסות". לדבריו, בישיבות היערכות מוקדמות שקיימו קצינים בכירים הוא התנגד להגבלה על כמות המשתתפים, מתוך מחשבה כי די בוויסות התנועה בזמן אמת כדי למנוע סכנה, אך בסופו של דבר לא קיבל פקודה בעניין זה, ולכן לא הייתה התערבות.

אלוף במיל' שלמה ינאי, אחד מחברי הוועדה, נדהם מעדותו של הקצין הבכיר, והעיר: "על ההגבלה אפשר להתווכח. אבל מרגע שהתקבלה החלטה שלא להגביל, במקום מסוכן, שהיו בו כמה אירועים של 'כמעט אסון' - הוויסות הוא כלי מקצועי מרכזי בהקטנת הסיכון הזה, אם מתקבלת החלטה לפתוח הכול".
ניצב אריה, מצדו, ציין כי גם ויסות של התנועה לא היה מאפשר שליטה מלאה על מספר השוהים בהר. לדבריו, יש רבים שהגיעו למקום ברגל או מבעוד מועד, ולא באמצעות מערך ההיסעים המסודר ביום ההילולה, ובנוסף חלק מהאוטובוסים יורדים מן ההר כשהם לא מלאים, כך ש"הסטייה יכולה להיות של מעל עשרת אלפים אנשים".
אחר כך ניסו חברי ועדת החקירה להקשות על הרב שלמה רוזנשטיין, יועץ לענייני המגזר החרדי במשרד התחבורה. הוא נשאל אם ניתן היה למנוע את האסון באמצעות מערך השליטה על האוטובוסים כדרך לווסת את כמות האנשים.
הרב רוזנשטיין הסביר בתשובתו כי לא ניתן היה לווסת את כמות האנשים כיוון שהאוטובוסים שמגיעים למקום צריכים להחזיר אנשים שכבר נמצאים בסביבתו, וכל עיכוב של אוטובוס מוביל לעיכוב בהחזרת אנשים אחרים. לכן, לדבריו, עלול להיווצר לחץ של אנשים שממתינים לתחבורה שתחזיר אותם לבתיהם.