כל ועדה בכנסת נקראת על שם ייעודה העיקרי. ועדת חוץ וביטחון אמורה לעסוק, איך לא, בענייני חוץ וביטחון. אבל בימים שבהם כמעט כל מאמצי יו״ר הוועדה מושקעים לא בחיזוק מערכת הביטחון אלא בפגיעה בה – אולי הגיע הזמן לשנות את השם: לא עוד ועדת חוץ וביטחון (ועחו״ב), אלא ועדת חוץ ופגיעה בביטחון – ועחוו״ב. זה התיאור המדויק של מה שקורה שם.
במקום לעזור לצה”ל לגייס צעירים חרדים בני 18 – מועילים, בריאים וראויים לשירות קרבי – הוועדה מתמקדת בניסיון להקשות עליו. היא מבקשת לכפות על הצבא לגייס חרדים מבוגרים, נשואים ובעלי משפחות, לתפקידי פקידות שאין בהם צורך – תוך תשלום של 8,233 שקל נטו בחודש, בזמן שלוחם צעיר מקבל שליש מזה. וכך דחיית השירות הופכת לוחם לפקיד יקר ומזיק.
אבל הנזק עמוק בהרבה. הוועדה פועלת להפוך את צה”ל לגוף שאוכף על הנער החרדי לשבת בישיבה. לא כדי לשמור על זכותו ללמוד תורה – אלא כדי לכפות עליו לעשות זאת. כי מי שלא יישב בישיבה – יגויס. ואם יגויס, בעוד שחבריו בישיבה, ה”ייחוס” שלו ייפגע. וכשה”ייחוס” שלו נפגע, גם סיכוייו לשידוך נפגעים – וגם השידוך של אחיו ואחיותיו נפגע. גם סיכוייהם של בני המשפחה להתקבל למוסדות חינוך טובים יורדים פלאים.
כך חוזר צה”ל להיות לא שומר ביטחון המדינה – אלא ש.ג. של עולם הישיבות, משטרה צבאית בשירות ההנהגה החרדית. והמחיר אינו רק חינוכי או חברתי. זה לא רק מנציח בורות — זה מחסל את הריבונות היהודית במדינת ישראל. העומס התקציבי העצום שיווצר כתוצאה מהמדיניות הזו יקטין את היכולת להשקיע בביטחון, וִידחוף אותנו לשחיקת היתרון היחסי על אויבינו. מדינות מסוימות בדרום אמריקה או בדרום־מזרח אסיה יכולות, אולי, לשרוד בעוני; אצלנו, בשכונה שלנו, אין מקום לחלשים. אם נעמיס על המשק נטל שיחליש את יכולתנו להגן על עצמנו – אויבינו שמסביב לא יהססו, והמחיר עלול להיות אובדן ביטחון וריבונות.
לפני שאתם מתפתים למתווה חדש ש"יפתור סוף־סוף את הסוגיה”, תעשו דבר אחד פשוט: פתחו את המסמך, חפשו בו רק סעיף אחד – האם כתוב שם שמי שיושב בישיבה יקבל דחיית שירות? אם כן – אל תמשיכו לקרוא מילה נוספת
אם אתם "חרדים" לביטחון ישראל, אסור לכם להסכים לפגיעה בחוק הגיוס המצוין הקיים כיום. לפני שאתם מתפתים למתווה חדש ש"יפתור סוף־סוף את הסוגיה”, תעשו דבר אחד פשוט: פתחו את המסמך, חפשו בו רק סעיף אחד – האם כתוב שם שמי שיושב בישיבה יקבל דחיית שירות? אם כן – אל תמשיכו לקרוא מילה נוספת. ברגע שהמשפט הזה מופיע, ברור שמדובר לא במתווה גיוס לצבא, אלא בתרמית – מתווה לגיוס חרדים לישיבות בכסות של מתווה גיוס לצבא. והתוצאה אינה רק ביטחונית, אלא גם חברתית וכלכלית. כאשר אם חרדית יודעת שבנה “אמור” לשבת בישיבה, היא לא תראה טעם בלימודי ליב"ה. אבל אם תדע שבנה יצטרך בעתיד לעבוד ולהתפרנס – היא תדאג שילמד. כך הופך המתווה למנגנון שמנציח את הבורות, התלות הכלכלית והפיצול החברתי.
מי שחושב שעדיין אין סיבה לדאגה – טועה. כבר היום יו”ר הוועדה קורא לצעירים חרדים שקיבלו צו גיוס “להמתין, עוד רגע אני מסדר לכם דיחוי”. וכשהם שומעים את זה – הם באמת מחכים. כמו מי ששומע שהדו”חות עומדים להתבטל – ברור לו שאין טעם לשלם.
תא"ל (מיל') ראם עמינח כיהן בעבר כראש המערך הכלכלי של צה"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, וכיום דירקטור במכון למחקרי ביטחון (INSS)
