ביירות לבנון הפגנה מפגינים נגד הממשלהביירות לבנון הפגנה מפגינים נגד הממשלה
(צילום: רויטרס)
לבנון מעולם לא הייתה מדינה חזקה ובועטת. מאז השחרור מהמנדט הצרפתי, בשנות ה-40, היא הפכה למגרש המשחקים של איראן, סוריה, הפלסטינים, קצת טורקיה, וזכתה גם למהלומות לא פשוטות מצה"ל. ולמרות זאת, קבוצה גדולה של סוחרים נוצרים ומוסלמים הצליחו להקים בביירות עיר יפהפייה מסביב לנמל הגדול. שווייץ של המזרח התיכון, נהגו לקרוא לה, פריז של העולם הערבי – שנהר בהמוניו לבלות בביירות חופשות מפנקות, והשאיר מאות אלפי דולרים בחנויות האופנה, במסעדות ובבתי הקזינו.

אלא שעכשיו לא נשאר מכך הרבה. אפילו סעודיה, בת הברית שטיפחה את חרירי האב והבן כראשי ממשלה, תופסת מרחק. מדינות אחרות בעולם הערבי ובאירופה מפנות גם הן את גבן ללבנון, וממשל טראמפ הודיע כי שר האוצר לשעבר עלי חליל ושר התחבורה יוסף פניאנוס מבוקשים בגלל פעילותם בשירות חיזבאללה. כל מי שייתפס מקיים יחסי מסחר עם הצמד, הזהיר מזכיר המדינה האמריקאי פומפאו, ייכנס גם הוא לרשימות השחורות האמריקניות.
נשיא צרפת מקרון, שחש מחויבות כלפי לבנון, יצא בידיים ריקות אחרי שתוכניתו להקים ממשלת מומחים נקלעה לאינסוף מריבות בצמרת. ראש הממשלה החדש מוסטפא אדיב, השלישי שמכהן בתפקיד בתוך ארבעה חודשים, לא מצליח להרכיב ממשלה, עומד למעשה בראשה של ממשלת מעבר לא קיימת, כך שהחיים הפוליטיים משותקים. אדיב אמנם הגיש שתי רשימות אפשריות של שרים לנשיא מישל עאון, אבל חיזבאללה – השליט האמיתי בלבנון – מתעקש למנות שר אוצר מהעדה השיעית, שישלוט בכסף ויזכה להנחיות מפורטות וישירות מנסראללה וחבורתו.
וכך, 1,800 צעירים משכילים כבר נמלטו רק בחודשיים האחרונים מביירות לאמירויות, שם הם התקבלו בפרחים לבנים ונקלטו מיד במקומות עבודה. ביירות, בינתיים, מבכה את 200 מתיה מהפיצוץ בנמל, ומנסה לסייע ל-6,000 הפצועים וחסרי הבית. מצב נורא כל כך לא עבר על לבנון מאז מלחמת האזרחים במאה הקודמת, אבל העולם הנאור מפגין אדישות כללית.
בנקודה הזו, מגיע העיתונאי הוותיק נדים קוטייש ומציב מראה לעיני אחיו הלבנונים: למה שלא תעשו שלום עם ישראל, כמו איחוד האמירויות ובחריין? מה באמת עשו לכם הישראלים? האם הם אשמים או אחראים לפיצוץ המטענים בנמל ביירות? ואם ישנם חשבונות עם ישראל, למה שלא תפתרו אותם בדרכי שלום?
השאלות הללו הוצגו במאמר שפורסם בערבית ובאנגלית, והכה גלים שקטים ברחוב הלבנוני. הנשיא עאון אמר ש"יש לנו עם ישראל בעיות שצריך לפתור לפני שחושבים על שלום", וגם נסראללה הגיב בצחוק מרושע, אבל – וזה החידוש – ברשתות החברתיות לא מפסיקים לדון בהצעה ה"הגיונית" של קוטייש. סוף-סוף, כותבים הגולשים, בא עיתונאי אמיץ ומניח את הבעיה על השולחן.
שאלתי גם את חבריי הוותיקים בביירות אם לא הגיע הזמן. כולנו תומכים בשלום עם ישראל, הם אמרו, אבל עוד לא. חיזבאללה חטף עכשיו מכה לא פשוטה, ועד שלא יצמצמו את כוחם בלבנון אין על מה לדבר. מספיק חטפנו בעת האחרונה, ואיראן כבר דופקת על הדלת.
  • סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com