רבים בישראל התרגלו לחשוב על סעודיה כיעד הנכסף הבא בתהליך הנורמליזציה, "הגביע הקדוש". מגעים שקטים בתיווך אמריקאי, אופטימיות מוקדמת והצהרות דרמטיות – הצביעו על כך שאנחנו עומדים על ספו של הסכם. אלא שב-7 באוקטובר, כל זה נעצר. ומאז – הזהירות הסעודית הפכה לקרירות, והקרירות לתקיפות. השאלה הגדולה כעת היא האם זה סוף הדרך, או רק סטייה רגעית במסלול שאפשר לשוב אליו?
ראשית, צריך להבין משהו מהותי על סעודיה. זו לא מדינה שעושה מהלכים חפוזים. ריאד משחקת במשחק אסטרטגי-אזורי ארוך, שבו הסבלנות היא משאב ולא חולשה. יורש העצר, מחמד בן סלמאן, מנווט בין אוכלוסיה המתנגדת לנורמליזציה, ממסד דתי שמרני אנטי ישראלי וצורך בלגיטימציה ממשפחת המלוכה. הוא רוצה להפוך את הממלכה למדינה מודרנית, מתקדמת טכנולוגית ומחוברת למערב. ישראל יכולה להיות אמצעי בדרך לשם, לא היעד בפני עצמו.
אבל האמצעי הפך לנטל מתחילת המלחמה. מראות ההרס בעזה, מספרי ההרוגים, וההשתלטות של השיח הפרו-פלסטיני על דעת הקהל הערבית – כל אלה אילצו את ריאד "לשחק את המשחק" ולסגת לפחות פומבית "מההתקרבות" לישראל. לא מדובר פה על הפסקת המגעים, אלא על היפוך מגמה. גינויים תקיפים של ישראל, תמיכה מוצהרת ברשות הפלסטינית, ואף הובלה, עם צרפת, של מהלכים דיפלומטיים בינלאומיים להכרה במדינה פלסטינית. הממלכה, שכמעט לא עסקה בנושא הפלסטיני לפני המלחמה, חזרה פתאום לאמץ את הנראטיב המסורתי – ובקול רם.
סעודיה אולי התרחקה, אבל לא סגרה את הדלת. להיפך – היא השאירה אותה פתוחה, אם כי הפכה את הכניסה אליה לקשה יותר. מה שהיה קודם תהליך מדוד של נורמליזציה זוחלת, הפך כעת לסדרה של תנאים בלתי מתפשרים
ועדיין, אני סבור שלא מדובר בסוף פסוק. סעודיה אולי התרחקה, אבל לא סגרה את הדלת. להיפך – היא השאירה אותה פתוחה, אם כי הפכה את הכניסה אליה לקשה יותר. מה שהיה קודם תהליך מדוד של נורמליזציה זוחלת, הפך כעת לסדרה של תנאים בלתי מתפשרים: הפסקת מוחלטת ותמידית של המלחמה, התחייבות ישראלית להקמה של מדינה פלסטינית ותמיכה מחודשת ברשות הפלסטינית.
סעודיה לא מחפשת כעת הסכם – היא זקוקה לזמן. זמן לשכך את הזעם ברחוב, לבחון את היחסים עם איראן ולחכות לראות מה תציעה לה ארה״ב. האמת המרה היא שלסעודיה עניין בשיפור היחסים עם ישראל בעיקר בשל הדיבידנדים שהיא יכולה לקבל מארה"ב – שאותם היא אינה יכולה לקבל בדרך אחרת. כשזה יקרה, הממלכה תוכל לומר: לא ויתרנו על הפלסטינים, קיבלנו צעדים בלתי הפיכים, ועכשיו אנו מוכנים להתקדם. זו שפת הדיפלומטיה הסעודית – לא התלהבות, אלא זהירות.
יואל גוז'נסקיINSSאסור לנו לדחוק בסעודים. כל ניסיון להאיץ, לחשוף, ללחוץ – רק יפגע בתהליך. סעודיה אינה איחוד האמירויות. הציבור שם שמרני יותר, הממסד הדתי נוקשה יותר, והפוליטיקה הפנימית סבוכה. לכן, נורמליזציה עם סעודיה – אם תבוא – תהיה שונה: הדרגתית, מוגבלת, עם פחות סמלים של נורמליזציה ויותר אינטרסים כלכליים וטכנולוגיים.
הסעודים לא ערוכים לראות המוני תיירים ישראלים מציפים כעת את ריאד. האם זה אומר שאיבדנו את סעודיה? לא. אבל אין טעם להתנהל כאילו הנורמליזציה מעבר לפינה. עדיף לחשוב על כך כריצה למרחקים ארוכים.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ, לשעבר בכיר במל"ל וכיום ראש תכנית המפרץ ב-INSS
