רחוב חיי לילה שכונת פלורנטין תל אביברחוב חיי לילה שכונת פלורנטין תל אביב
הצעירים מבלים בפלורנטין
(צילום: אסף קמר)
בתי הקפה והברים של שכונת פלורנטין בתל אביב ממשיכים לשמור על שגרה. ברחובות מסתובבים צעירים רבים, חלקם תושבי השכונה וחלקם באו במיוחד, שממלאים את העסקים ושומרים על אופטימיות. כתבה שמינית בסדרת "ביקור רחוב".
ביקור רחוב לילי בפלורנטין
(צילום: נדב אבס)

שעת ערב מאוחרת בתחילת השבוע בשכונת פלורנטין, אחד המעוזים הבולטים של הצעירים בדרום תל אביב. אל מול השקט והריק שפגשנו ברחובות רבים ברחבי הארץ, רחובות השכונה התל אביבית מרגישים כמו "בועה" עם אווירה מחשמלת ומלאת חיים.
השולחנות בבתי הקפה והברים שפזורים לאורך הרחוב הראשי של השכונה מלאים במבלים. ריח חזק של מריחואנה מורגש באוויר, ועל המדרכות צועדים צעירים רבים שבאו לבלות. באחד השולחנות אנחנו פוגשים את מאיה, צעירה בת 29 מראש העין שבאה ליהנות.
"האמת שהופתעתי בהתחלה. לא היה לנו מקום והיינו צריכים לחכות, ממש מפתיע", סיפרה. "תחילת השבוע, יש קורונה, והכל פה מפוצץ. אנחנו שומרים מרחק, עם מסכות והכל, אבל אי אפשר לעצור את החיים".
גרגורי האדריכלגרגורי האדריכל
מבלים בפלורנטין. "תחילת השבוע והכל מפוצץ"
(צילום: אסף קמר)
גם אורי גלעד, תל אביבי בן 25, נהנה מכמויות הצעירים שממלאים את הרחוב בימי הקורונה. "זה באמת מפתיע שיש פה הערב כל כך הרבה אנשים. יש הרבה אטרקציות וקשה להישאר בבית. האנשים שגרים פה פחות חוששים מהקורונה. מבחינתם זה לרדת למטה, מתחת לבית, כדי לשתות בירה – זה פחות נתפס כסכנה".
אפשר לחלק את כמויות הצעירים ברחוב לשתיים: תיירות פנים של בליינים צעירים, שבאו מחוץ לשכונה כדי להתאוורר ולחגוג, ובמקביל יש את התושבים המקומיים, שיורדים בפיג'מה להסתובב עם הכלב ואומרים שלום לכולם.
מריה בריזימריה בריזי
בריזי. "לא יודעת אם יש מה לפחד מהקורונה, כל אחד שיעשה מה שהוא חושב"
(צילום: אסף קמר)
את מריה בריזי, ברמנית צעירה המתגוררת בשכונה, תפסנו בזמן שהיא מיהרה לפגוש חברים. למרות הקורונה, היא הסתובבה ברחוב ללא מסכה. "אני שומרת על ריחוק חברתי ועובדת עם מסכה. כרגע אני באוויר הפתוח – אז לא אכפת לי. אני לא יודעת אם יש מה לפחד מהקורונה, כל אחד שיעשה את מה שהוא חושב".
בצומת הרחובות ויטל ופלורנטין פגשנו "סלבית" מקומית, ליהי המורה ליוגה, שחזרה משיעור בסטודיו הסמוך. לפתע זיהתה חבר קרוב ומיד הם התחבקו כמו פעם. "בתור מורה ליוגה בתקופת הקורונה, הכי קשה לי לא לגעת ולא לתקן. באופן אישי, אני לא שומרת על ריחוק חברתי. אם זה בן אדם שאני מכירה – אתן לו חיבוק, ואם מישהו יחבק אותי לא אדחוף אותו. אני לא מודאגת, זה לא יעזור לי. אני שומרת, לא עושה שטויות".
ליהי מורה ליוגהליהי מורה ליוגה
ליהי. "אני שומרת, לא עושה שטויות"
(צילום: אסף קמר)
סתיו המלצריתסתיו המלצרית
סתיו וחברה. "צריך לנקות את הראש מדי פעם"
(צילום: אסף קמר)
לא רחוק משם ישבה סתיו, מלצרית ביום חופשי, והשקיפה יחד עם חברה על ההתרחשות ברחוב עם כוס יין אדום. "אנחנו עובדות, אבל למרות הקורונה צריך לנקות את הראש מדי פעם. יש מלא אנשים ברחוב, הכל חי, ממש כיף. אנחנו שומרים על ההנחיות – אבל לא נעצור את החיים שלנו". כששואלים אם הקורונה מפריעה לאהבה הן צוחקות. "מה פתאום, לא שומרים על ריחוק חברתי בדייטים! הכל רגיל".
בניגוד לרחובות אחרים ברחבי הארץ, רבים מהאנשים שהסתובבו בשכונה לא היו עם מסכות, אפילו לא על הסנטר. מחוץ לאחד מבתי הקפה עומדת בחורה עם כלב קטן ומדברת עם חברה – שתיהן ללא מסכות. לטענתה, היא גרה מאוד קרוב ויש לה מסכה בכיס, למקרה שיבוא שוטר.

"לצעירים נמאס ובצדק"

בבר-מסעדה "פלורנטין 10" יושב יואב, מוכר בחנות ספרים מראשון לציון, שהגיע להיפגש עם חברים טובים בשולחן אחד. "טפו, טפו, עדיין לא קיבלתי הודעה מהשב"כ, ואני מקווה שזה יישאר ככה. אמא שלי בקבוצת סיכון, אבל אי אפשר לחיות בבדידות, אני סובל מבעיות נפשיות ואם אהיה בבדידות זה יכניס אותי לדיכאון. אני לא שומר על ריחוק חברתי אבל מנסה פחות לנשק ולחבק – ושם הרבה אלכוג'ל".
יואב מוכר הספריםיואב מוכר הספרים
יואב. "אם אהיה בבדידות זה יכניס אותי לדיכאון"
(צילום: אסף קמר)
בשולחן הסמוך ישבה ג'סי מיפו. "הקורונה לא תעצור אותנו ולא תמנע מאתנו לראות את האנשים שאנחנו אוהבים. בן אדם שיש לו קורונה צריך לשים לו אזיק חשמלי כמו של אסירים, שיצפצף להם, וככה הם לא יצאו וידביקו עוד אנשים.
"מבחינה כלכלית נפגעתי", סיפרה. "עבדתי בסלטייה בפלורנטין ועכשיו אני בחל"ת. אם הממשלה שולחת אותנו לסגר אז תנו לנו תקציב בסיסי למחייה, או שלא נשלם שכירות, מים וחשמל, או שיורידו מחירים, אי אפשר ככה".
ג'סי בת ה25 מיפוג'סי בת ה25 מיפו
ג'סי. "אם הממשלה שולחת אותנו לסגר - אז תנו תקציב בסיסי למחייה"
(צילום: אסף קמר)
חן בביץחן בביץ
חן בביץ. "אני חושבת שלצעירים נמאס ובצדק"
(צילום: אסף קמר)
חן בביץ, שגרה בשכונת כפר שלם הסמוכה, הגיעה לפלורנטין כדי להיפגש עם חברה. "האווירה ברחוב אופטימית וטובה, אני חושבת שלצעירים נמאס ובצדק. אני אישית לא מפחדת מהקורונה, אי אפשר לעצור את החיים".
למרות שהרחובות נראים יחסית מלאים, יש כאלה שמתגעגעים לתקופה שלפני המגפה. "הייתי אומר שבפלורנטין חוגגים לייט, לפני הקורונה היה פה הרבה יותר מפוצץ", סיפר אמנואל שטיינבאום (פוץ), זמר ומוזיקאי תושב השכונה.
עמנואל פוץ שטינברגעמנואל פוץ שטינברג
עמנואל. "בפלורנטין חוגגים לייט - לפני הקורונה היה יותר מפוצץ"
(צילום: אסף קמר)
דרור גורדרור גור
דרור והחברה. "מרגיש שקצת נשכחנו מאחור, מקווה שיהיה בסדר"
(צילום: אסף קמר)
בגלל תקנות הקורונה, החללים הפנימיים של הברים השכונתיים בשכונה פחות עמוסים מימים רגילים. באחד הברים פגשנו את דרור גור, סטודנט מנתניה, שהגיע לבלות עם החברה. "באתי לעיר הגדולה כי האווירה כאן חשמל. לתל אביב יש את הקסם שלה, אווירה חופשית, כולם צעירים ושמחים. אם אני שומר על עצמי – אין לי מה להיות מודאג, יהיה בסדר".
בעקבות הקורונה הוא נפגע כלכלית וחזר לגור אצל ההורים, יחד עם בת הזוג. "כרגע אני מקבל דמי אבטלה", סיפר. "אני מרגיש שקצת נשכחנו מאחור ומקווה שיהיה בסדר. לחזור לגור עם ההורים יש יתרונות וגם חסרונות, כי אין לך את הפינה שלך ואת החופש שלך". הוא סיים בחיוך ופנה לאמו: "סך הכל אני נהנה אצלך!".
יותם בורינסוןיותם בורינסון
יותם בורינסון. "הקורונה דפקה את הדייטים"
(צילום: אסף קמר)
אחד האנשים שהסתובבו ברחוב הוא יותם בורינסון, תושב השכונה, שאת פיו כיסתה מסכה שחורה עם הכיתוב "מושחתים נמאסתם", הידועה מההפגנות נגד ראש הממשלה.
"אין דייטים כי הקורונה דפקה לי את הדייטים", התלונן. "הכל יבש בחוץ, חוץ מדברים שעושים בבית. המבוגרים צריכים להירגע, הם בקבוצת סיכון – ואני לא, החיים ממשיכים".