ישראל ניצבת בפני המשבר החמור ביותר מאז הקמתה. משבר פנימי, אך מסוכן יותר לעתידה מאיומים חיצוניים. בנימין נתניהו - חלש, נסחט וחרד מאימת הדין - מוביל מסע הרס נגד הדמוקרטיה, מערכת המשפט וערכי מגילת העצמאות. אנחנו בדרך לשינוי המשטר בישראל. חירויות היסוד, זכויות מיעוטים, הגנת היחיד מפני שרירות השלטון - כל אלה לא יהיו עוד כפי שהכרנו. ייפגעו הכלכלה והביטחון, איכות החינוך, הסולידריות הפנימית, אחדות המטרה, תחושת השותפות והחוסן הלאומי. זו לא תהיה עוד ישראל שעליה חלמו דורות, שעליה לחמו ובאדמתה קברו את חלליהם. כל היקר לנו עומד בסכנה ורק בידינו לעצור את מסע ההרס.
עלינו להתעשת ולהיאבק. זהו מאבק על הבית. דמוקרטיה חייבת לדעת להתגונן מפני אלה המשתמשים בכלים שהיא נותנת ובחירויות שהיא מעניקה על מנת להרוס אותה מבפנים, כפי שעושים בדורסנות אחוזת אמוק וחרדה נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן. אנחנו לא רוצים - ולא ניתן - להפוך אותנו לבודפשט או ורשה על הירקון. אם לא נעצור את מסע ההרס מייד, בימים אלה ממש, חשכה עתידה לרדת על ישראל. המאבק יתמשך ויעמיק, ואנחנו ננצח בו, אך קשה להעריך את משך הזמן והיקף הנזק שייגרם לאורך הדרך. לכן אנסה לפרוס בשורות שלהלן כמה אבחנות על המציאות וכמה המלצות לפעולה:
1) היום המכריע הוא יום שני הקרוב בצהריים. נדרשת בו הפגנת ענק סביב הכנסת והשבתה רחבה ככל הניתן עם הפגנות מקבילות בכל רחבי הארץ. אבל זה לבד לא יספיק. מה נדרש עוד?
2) יציאת כל האופוזיציה בבוקר יום שני מהמשכן, אל מסיבת עיתונאים של ראשיה, שבה יקראו להפיכה המשטרית בשמה, באותם מונחים שבהם השתמשו נשיאת העליון אסתר חיות והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה. עליהם להבהיר שאין בכוונתם להשתתף בהליך הזה - ובכך להקנות להפיכה מראית עין של חקיקה נורמלית - שכן מדובר בכינון דיקטטורה בפועל. ייתכן אף שיש ליזום שביתת רעב של חברי הכנסת מאופוזיציה עד עצירת כל חקיקות ההפיכה.
3 צפייה בגלריה
ראשי האופוזיציה. לצאת מהמליאה, לא לשתף פעולה
(צילום: קובי קואנקס, אלעד גרשגורן, הדר יואביאן)
3) כבר ביום ראשון יש להגיש את העתירה הדורשת להכריז על נבצרות נתניהו, משום שהוא המחולל של המסע לריסוק מערכת המשפט וערכי מגילת העצמאות, בניגוד לשבועת האמונים שלו לפני חמישה שבועות בלבד. כנאשם-בשוחד-פלוס-פלוס הוא נמצא עמוק בניגוד עניינים זועק לשמים. הוא היחיד שיכול לעצור ברגע את מסע ההרס. לכן הוא אחראי לו, ואין מלבדו.
4) סביר שתגובת שלישיית בר"ל - ביבי, רוטמן ולוין - תהיה להעביר בקריאה ראשונה את החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים ואת החוק המונע מבג"ץ לפסול חוקי יסוד. בשלב זה יש צורך לפנות ליועמ"שית ובעתירה נוספת לבג"ץ ולדרוש מהם להגדיר שישראל נמצאת במשבר חוקתי עמוק, ובהיעדר אופוזיציה, מול יוזמות חקיקה שחיות ומיארה כבר הכתירו כ"נסיונות לשינוי אופיה הדמוקרטי של ישראל", לקבוע שמדובר במהלך שאינו חוקתי ולכן יש לעצור את המשכו. לחלופין, יש להבהיר לציבור בדרך שתיבחר ששני החוקים ייפסלו בבג"ץ אם ינסו להשלים את חקיקתם במעמד צד אחד. זהו אכן משבר חוקתי למהדרין.
5) אין ספק שבשלב זה, או אף מוקדם יותר, יזדעקו מחפשי הפשרה וההידברות, מנשיא המדינה ודרומה, ויתהו מדוע לא נעצור לרגע. הרי מדובר רק בקריאה ראשונה. "הבה נפתח בדיונים", הם יגידו, "ונגיע בע"ה להסכמה רחבה על תיקונים שאותם נחוקק - ובא לציון גואל". זו תהיה שגיאה כבדה שעלולה לקבור את המחאה ולהוביל לתוצאה ההפוכה, בבחינת הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. למה? משום שהידברות אחרי קריאה ראשונה תתבצע מעמדת חולשה עם אקדח מוצמד לרקה. זה פתח לתיקונים קוסמטיים לכל היותר ולא להתמודדות על עצם החקיקה ומהותה המסוכנת.
לא תהיה שום יכולת לאלץ את הממשלה לחזור בה מהחוקים. הצד של נתניהו, רוטמן ולוין כבר יצר את הרוב הדרוש, ויכול בכל יום דיונים של הכנסת להעביר אותם תוך שש שעות גם בקריאה שנייה ושלישית. יתרה מכך: נתניהו ינצל את הנאיביות הפוליטית של דורשי ההידברות על מנת לאייד את המחאה, שתתקשה להמשיך כאשר מוביליה וראשי האופוזיציה מנהלים דיונים. כך בדיוק טבעה מחאת 2011 במהלך דיוני ועדת טרכטנברג. ובכלל, על מה בדיוק יידברו? על אורך החבל עם התליין? או על סדר הריסת החדרים בעליון על ידי ה-D9?
3 צפייה בגלריה
היועמ"שית בהרב-מיארה ונשיאת עליון חיות. לפי המתווה
(צילום: יואב דודקביץ, אורן בן חקון)
6) נתניהו, רוטמן ולוין נחרצים ולא ייסוגו מעיקרי החקיקה. הם לא יוותרו על סירוס בג"ץ, לא על פוליטיזציה של כלל השופטים, כולל מינוי אלה שידונו בעתיד בערעור בתיקי האלפים. עבורם זה נושא קיומי. זו סיבת הסיבות לכל הטרלול שאנו חווים. ההידברות האמיתית היחידה האפשרית היא במתווה חיות, קרי - עצירה מוחלטת של החקיקה (לפני קריאה ראשונה), כינון ועדה (נאמר נשיאותית), ועם סיום דיוניה - חקיקה רק של אותם נושאים שלגביהם הייתה הסכמה רחבה ושתחולתם רק מהכנסת הבאה. רק כך ניתן להבטיח שהצדדים אכן ייאלצו מחד להגיע לפשרה ולהסכמה רחבה, ומאידך לוודא שמדובר בתיקון אמיתי ונדרש ולא בחקיקה פרסונלית ורטרואקטיבית, שמקומה לא יכירנה בדמוקרטיה ראויה.
ההבדל נראה קטן, ויהיו מי שיאמרו זוטי דברים. לא נכון. לא במקרה ניסחה הנשיאה חיות את תנאיה כפי שניסחה, ולא בכדי חוזקה על ידי היועמ"שית בהרב-מיארה. מי שייגררו להידברות אחרי קריאה ראשונה, במקום לעמוד על העקרונות הנכונים גם במחיר הקדמת המשבר החוקתי (שיתחולל בכל מקרה אלא אם ניכנע חלילה ללא מאבק), ימצאו את עצמם, בפרפראזה על הבדיחה של ברנרד שואו, כמי שכבר הביעו נכונות עקרונית לוותר, ועכשיו נשאר רק לדון על המחיר. רשמו לפניכם את האזהרה הזו.
אהוד ברקצילום: תומריקו7) אסיים בקריאה. כולנו בסירה אחת, וגם מי שאנו חלוקים עליהם, כולם אחים שלנו. מילולית. רבים מהם פטריוטים ישרי דרך שרוצים טוב. לאסוננו, וגם לאסונם, המדינה מובלת כפועל יוצא של תוצאות הבחירות על ידי הנהגה שאכן יש לה גם משקל וזכויות עבר, אך הידרדרה בשנים האחרונות במדרון חלקלק של כוח משחית, בשירות אינטרסים פרטיים ונגד טובת הציבור, כשהיא מובלת על ידי קבוצת קנאים וגזענים אל פעולות ששוללות משלטונם את הזכות להמשיך ולהיקרא דמוקרטיה.
ככזה, בעודו הופך לנגד עינינו לדיקטטורה, הוא מחייב אותנו לפעול נגדו בכל דרך חוקית אפשרית. ואנחנו ניאבק, יד ביד, כל שוחרי החירות וכל נאמני מגילת העצמאות, עד שננצח. אלו ימים רעים, ולכן ניאבק. מי ייתן ויבואו טובים מהם במהרה בימינו. אמן.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
