נהוראי ברזני, לוחם מילואים בן 33, אותר ביום חמישי ללא רוח חיים בביתו בירושלים. ברזני היה לוחם ביחידת דובדבן בשירותו הסדיר, ואף שימש כמדריך קרב מגע של היחידה המובחרת. לדברי אחותו הצעירה אורין, אחרי 7 באוקטובר הוא עשה מעט ימי מילואים כי "כבר אז הוא הבין עם עצמו שהוא פוסט טראומתי". עם זאת, למשפחה חשוב להבהיר - שבניגוד לשמועות שרצות, הוא לא שם קץ לחייו. "זה היה דום לב. הלב שלו לא עמד בזה", סיפרה אחותו.
ברזני נולד וגדל בירושלים. הוא למד בבית הספר גבעת גונן, בו למדו גם ליאל גדעוני שנפל בצוק איתן ורועי דאוי שנפל בחרבות ברזל. נהוראי היה גם חברו הטוב של רועי שלו, שורד הנובה ששם קץ לחייו שנתיים אחרי הטבח.
אחותו אורין (25) סיפרה ל-ynet כי הוא היה פוסט טראומתי, אבל לא באופן מוכר. "הוא לא ניסה אפילו כי פחד שלא יקראו לו למילואים יותר", סיפרה. "נהוראי לא השאיר מכתב או סימנים אחרים של פרידה. רצות הרבה שמועות וחשוב לנו להגיד שהוא לא התאבד. גם למשטרה לא היה חשד לשנייה שהוא התאבד. זה היה דום לב, כך גם קבעו".
היא תיארה את אחיה כאדם רגיש, שאוהב לעזור לאחר ועם שאיפות לחיים. "הוא היה אמור ללמד את הקהילה היהודית בארצות הברית ולעודד בני נוער מהתפוצות להתגייס לצבא", סיפרה. "נהוראי אהב מאוד את המדינה, ובאותה מידה היה לו קשה לחיות כאן לאור החוויות שלו".
לדבריה, אחיה נהג להחזיק בגדים באוטו אותם חילק לנזקקים. "אנשים באים ומספרים: 'הוא נתן לנו אוכל לשבת', 'הציל לי את החיים. הוא היה בן אדם עם לב טוב". ברזני לא הרבה לשתף על שירותו הצבאי, וכאמור בשנים האחרונות עשה פחות מילואים. "הוא לא הסכים הרבה שנים לדבר ולפתוח מה הוא עובר. תמיד הוא היה אומר 'חיילי דובדבן לא בוכים'. חשוב לי להגיד שהוא כן היה פוסט טראומתי, אבל הוא רצה לחיות. הוא רצה להראות ללוחמים אחרים שאם הם נמצאים במצב שלו - אז לא מתאבדים".
בחמישי בצהריים המשפחה קיבלה את הבשורה כי נהוראי אינו בין החיים. אורין סבורה שאם אחיה היה פונה לגורמים רשמיים לדבר או לפרוק - ליבו היה שורד. "אני יודעת שהוא היה רוצה להפיץ ללוחמים אחרים לבקש עזרה אם צריך. בשבילו זה היה מאוחר מידי, היו לו יותר מידי משקעים. אין דבר שיותר כואב מזה שהכול פתאום נעצר עבור אדם עם שאיפות וחלומות".
