לא צריך לאמץ את הקונספירציה הפרסונלית שפרסם הערב שר המשפטים יריב לוין (על שומרי הסף שבעצם שומרים אחד על השני) כדי להרגיש שצמרת מערכת אכיפת החוק שלנו לא ממש רוצה לקדם את החקירה בפרשת הפצ"רית, ותשמח מחר בבוקר לגלות שהתיקים בוערו "בטעות", כפי שקרה בפרשת רות דוד.
את גרירת הרגליים מהרגע הראשון שבו נחשף המידע על אחריות הפצ"רית להדלפה ועל רמיית בג"ץ יכול היה לשמוע גם חירש. בעולם מתוקן מרגע שהקצינה דיווחה בשב"כ על חשדות כה חמורים ביחס לפצ"רית ולהתנהגות מאפיונרית של חבריה לטיוח מעשיה, הייתה אמורה להתחיל חקירה נמרצת שכוללת תפיסת ניידים ומחשבים של המעורבים הראשיים בפצ"ריה, ביצוע מעצרים לצורכי חקירה, זימון למתן עדויות פתוחות של שאר השותפים האפשריים ובעיקר יצירת לחץ מקביל על כל אלה לחשוף את האמת לפני שיוכלו לתאם ביניהם גרסאות. לא מן הנמנע שבמהלך החקירות הללו היו צצים חשדות למעשים פליליים או מביכים אחרים שהיו מנוצלים ככלי לחץ נוסף על הנחקרים, כפי שנעשה בחקירות רבות, במיוחד של אנשים ידועי שם. בדרך זו האמת הייתה מתגלה ואמון הציבור מתחזק.
במקום זה קיבלנו חקירה בקצב שמזכיר את משטרת גינאה המשוונית שמפורסמת במחסור חמור במעבדות פליליות, בציוד חקירה מודרני ובעיקר בהעדר "מוטיבציה" לגלות את האמת ולחשוף שחיתויות. חלף זמן רב עד שהחלה בכלל החקירה שהועברה מגוף אחד לא מתאים למשנהו, נמנעו מתפיסת מכשירים ומעצרים בשלב הראשוני, ובכלל משעה שפורסמה "הודאת" הפצ"רית התחושה הייתה שיש להסתפק בה ולא כדאי לחקור מעבר. כל עילה שאפשרה את תקיעת החקירה מוצתה עד תום: העברת סמכויות מגוף לגוף; ויכוח הזוי על העדר ניגוד העניינים המובהק של היועמ"שית כמלווה את החקירה; העברת הסמכות לפרקליט המדינה, למרות שהיה ברור שגם הוא גם נמצא בניגוד עניינים מובהק; מאבק משפטי עיקש לטובת כל אלה, במקביל למאבק (מוצדק) במינוי השופט אשר קולה שמונה על ידי השר; המשך מאבק בפסק הדין שאישר את סמכות מינוי השר על ידי בקשה לדיון נוסף, הוצאת צו עיכוב מינוי על ידי הנשיא עמית פעמיים לשופט בן חמו עד לפסילתו הסופית, שאף היא לקחה שבוע תמים. לאורך כל זה לא מציעים השופטים או היועמ"שית פתרון אחר לליווי החקירה באופן מיידי.
מי ששמע את תהיית השופט חאלד כבוב בדיון על ה"מהירות" שבה מונה השופט בן חמו ללוות את החקירה הבין את רוח הדברים: קחו את הזמן. לא בוער. רכבת החקירה יכולה להמשיך לעמוד בתחנתה הראשונה
במקום לפעול במהירות, ביעילות ובשקיפות למול עיני הציבור ההמום ממה שכבר התגלה בפרשה חמורה זו, המערכת פעלה באיטיות מכוונת. מי ששמע את תהיית השופט חאלד כבוב בדיון על ה"מהירות" שבה מונה השופט בן חמו ללוות את החקירה: "וכל התהליך של אישור בן חמו קרה בשלושה ימים? אנחנו מדברים על מינוי של בכיר בשירות הציבורי. זה קורה בין רגע? דרך טלפונים?" הבין את רוח הדברים: קחו את הזמן. לא בוער. רכבת החקירה יכולה להמשיך לעמוד בתחנתה הראשונה.
גם בפסק הדין שניתן היום – שבו נפסל השופט בן חמו – ממשיכה גרירת הרגליים השיפוטית. המבטא המרכזי שלה הוא שוב הנשיא עמית: במקום להאיץ את החקירה כדי להקטין את הפגיעה באמון הציבור הוא בחר להיתמם: "לא הוצג לפנינו כל בסיס לטענת השר שלפיה 'כל דקה' שבה לא מוטל תפקיד היועצת על גורם חיצוני, היא בגדר 'שיבוש' החקירה. כפי שנמסר, החקירה נמשכת על ידי משטרת ישראל, לעת הזו גם ללא תובע מלווה חיצוני, וחזקה על משטרת ישראל כי היא פועלת למניעת שיבוש החקירה". נו, באמת. כבודו סבור שמישהו יעז להזמין ללא מורא וללא משוא פנים לתשאול או לעדות פתוחה את היועמ"שית או מי מאנשיה בלי גיבוי מקצועי מסיבי? מישהו יעז לנסות לשים ידו על ההתכתבויות בינם לבין אנשי הפצ"ריה על דעת עצמו? אפשר לומר הרבה דברים על כבוד הנשיא עמית. תמימות אינה אחת מהם. וגם לא אי הכרות רבת שנים עם דרכי החקירה המקובלות אם רוצים לחשוף את האמת.
מדובר בחקירה הדרמטית ביותר שהייתה בישראל מאז הקמתה מבחינת מערכת אכיפת החוק, האש מלחכת בגבוהים שבגבוהים, והכל נתקע בגלל פרוצדורה שגם לדעת השופטים אינה חשובה (הרי לפי הנשיא עמית חזקה על המשטרה שהיא תפעל למניעת שיבוש החקירה בכל מקרה, לא? אז מדוע כה משנה זהות המלווה?).
אסור להתבלבל: ממסמוס החקירה כל הניצים בהנהגה נהנים. הפצ"רית ושותפיה מרוויחים כי אפשר ולא יתנו את הדין על מעשיהם לכאורה. השר לוין ושותפיו מרוויחים כי שוב נחשפת לעיני כל ערוות המערכת ורק האמת והצדק מפסידים. אבל למי אכפת מהם? בגינאה המשוונית כבר מזמן הם הוצאו מהלקסיקון.
