צעירים יקרים, לקראת הבחירות הקרובות אני מבקש לפנות אליכם כמי שכיהן כמנהל רשות מקרקעי ישראל וראה מבפנים כיצד מתקבלות ההחלטות שמעצבות את שוק הדיור בישראל – לטוב ולרע. אתם הדור שנושא על כתפיו את אחד האתגרים הגדולים ביותר של המדינה: היכולת לבנות כאן חיים. דירה אינה רק נכס כלכלי; היא בסיס לביטחון אישי, למשפחה ולשייכות. אך עבור רבים מכם החלום הזה הולך ומתרחק.
האמת חייבת להיאמר ביושר: שוק הדיור בישראל אינו “כוח טבע”. הוא תוצר של מדיניות. כאשר המדינה משווקת קרקעות בקצב נמוך, כאשר תהליכי תכנון נמשכים שנים וכאשר אין ודאות – המחירים עולים. זו אינה גזירת גורל, אלא בחירה. במהלך כהונתי ברשות מקרקעי ישראל פעלנו להגדלת היצע הקרקעות, לקיצור הליכים וליצירת כלים שיאפשרו לצעירים להיכנס לשוק. צעדים אלה אף הובילו, לראשונה לאחר שנים רבות, לירידת מחירי הדיור.
פרוייקט בנייה
(צילום אילוסטרציה: גיל נחושתן)
אחת הדוגמאות הבולטות הן תוכניות כמו “מחיר למשתכן” ו”מחיר מטרה”. למרות הביקורת שנשמעה עליהן, הן אפשרו לעשרות אלפי זוגות צעירים לרכוש דירה במחיר מופחת. האם התוכניות הללו מושלמות? בוודאי שלא. הן דורשות התאמות, דיוק ולעיתים גם חשיבה מחדש. אך העיקרון שמאחוריהן, התערבות ממשלתית אקטיבית לטובת הדור הצעיר, הוא חיוני. שוק חופשי לבדו לא יפתור את מצוקת הדיור בישראל.
אבל יש נקודה נוספת שחייבת להיאמר: מדיניות הדיור אינה יכולה להתבסס על פתרונות נקודתיים לסקטורים מסוימים בלבד. בשנים האחרונות נוצר לעיתים מצב שבו משאבים ציבוריים מחולקים לפי קווים מגזריים, בעוד הרוב העובד, המשרת ומשלם המסים נותר מאחור. זה לא רק לא הוגן – זה גם לא יעיל.
שוק הדיור זקוק למדיניות רחבה ומערכתית שמשרתת את כלל הציבור: הגדלת היצע, שיווק קרקעות מסיבי, תכנון מהיר ותוכניות שמאפשרות נגישות אמיתית לדיור עבור רוב אזרחי המדינה. חשוב גם להיזהר מפתרונות פופוליסטיים שנשמעים טוב בכותרות אך פועלים הפוך במציאות. סבסוד משכנתאות, למשל, עשוי להקל בטווח הקצר על מי שכבר בבעלותו דירה ולא על אלה שאין להם. הוא אף עשוי להגדיל את הביקוש בלי להגדיל את ההיצע, והתוצאה היא עליית מחירים נוספת.
אסור להתעלם משני תחומים שהוזנחו לאורך שנים: שוק השכירות והדיור הציבורי. לא כל אחד יכול או צריך לרכוש דירה, ולכן המדינה חייבת להציע גם פתרונות איכותיים לשוכרים
במקביל, אסור להתעלם משני תחומים שהוזנחו לאורך שנים: שוק השכירות והדיור הציבורי. לא כל אחד יכול או צריך לרכוש דירה, ולכן המדינה חייבת להציע גם פתרונות איכותיים לשוכרים - חוזים ארוכי טווח, יציבות במחירים והיצע מוסדי רחב. לצד זאת, חובתה של המדינה לדאוג לדיור ציבורי ראוי עבור האוכלוסיות החלשות, באופן שמבטיח קורת גג בכבוד. מדיניות דיור אמיתית נבחנת לא רק ביכולת לרכוש דירה, אלא גם ביכולת לחיות בה בכל רמות ההכנסה.
ושלא יטעו אתכם: זו אינה סוגיה טכנית שמנוהלת בידי פקידים בלבד. מדובר במדיניות לאומית שמחייבת אסטרטגיה ממשלתית ברורה, הנהגה והכרעות אמיצות. האחריות היא של הדרג הנבחר, והוא זה שצריך לתת דין וחשבון לציבור.
כאשר המדינה מחזיקה ברוב הקרקעות בישראל, יש לה גם את האחריות וגם את היכולת להשפיע על השוק: להגדיל היצע, לכוון פיתוח לאזורים נדרשים, לקבוע תנאי מכרזים ולהפעיל כלים אמיתיים להורדת מחירים. השאלה איננה אם אפשר להשפיע, אלא אם יש רצון מדיני לעשות זאת.
כאן נכנסת האחריות שלכם. במערכת הבחירות הזו אל תסתפקו בסיסמאות. דרשו מהמתמודדים תשובות ברורות: כמה קרקעות המדינה תשווק מדי שנה? כיצד יקוצרו הליכי התכנון? האם יימשכו תוכניות הסיוע לצעירים, ובאיזה היקף? כיצד יובטח שמי שזקוק לדירה אכן יוכל לרכוש אחת? מהי התוכנית הכוללת עבור רוב הציבור, ולא רק עבור קבוצות לחץ מסוימות? אל תקבלו תשובות כלליות. דרשו מספרים, לוחות זמנים ומחויבות.
אל תתנו לשיח להתמקד רק במרכז הארץ. עתיד הדיור של ישראל תלוי גם בפיתוח הנגב והגליל, בתשתיות, בתעסוקה וביצירת אלטרנטיבות אמיתיות למרכז
ואל תתנו לשיח להתמקד רק במרכז הארץ. עתיד הדיור של ישראל תלוי גם בפיתוח הנגב והגליל, בתשתיות, בתעסוקה וביצירת אלטרנטיבות אמיתיות למרכז. זו אינה רק מדיניות דיור – זו מדיניות לאומית. אני יודע מניסיון: כאשר יש דרישה ציבורית ברורה, המערכת יודעת להגיב. כאשר אין דרישה, הדברים נדחים.
ולבסוף, אל תיתנו את קולכם למי שנכשל, או למי שהבטיח ולא קיים. דרשו אחריות, זיכרון ומדידה של תוצאות, לא רק הצהרות. הכוח נמצא בידיים שלכם. אל תוותרו על הזכות שלכם לעתיד יציב. אל תוותרו על הזכות שלכם לדירה. וחשוב מכל, אל תוותרו על הדרישה למדיניות אמיצה, אחראית ושוויונית, כזו שמשרתת את הרוב, ולא רק מיעוטים קולניים.
בבחירות הקרובות אל תשאלו רק מי ינהל את המדינה - שאלו מי ידאג לכך שתוכלו לחיות בה.
ינקי קוינט כיהן כמנהל רשות מקרקעי ישראל
