״אני בן אדם חרדתי מטבעי ולהגיד לך שלא תיארתי לעצמי סיטואציה כזו בחלומות הכי קשים, תיארתי. אבל אתה אף פעם לא מוכן לזה. אני לא מאמין שאני מדבר עליו בלשון עבר". כך סיפר בכאב שי צרפתי, אביו של סמ"ר אדם צרפתי מראש העין, לוחם ביחידת מגלן בעוצבת הקומנדו, שנהרג הלילה (בין ראשון לשני) מפגיעת רחפן בדרום לבנון.
משפחתו של החלל אדם צרפתי ז"ל
(צילום: מיקי שמידט)
התקרית הקשה התרחשה בסביבות השעה 1:00 בלילה, רחפן נפץ ששוגר על ידי חיזבאללה פגע בנקודה שבה פעלו כוחות צוות הקרב החטיבתי של גולני, תחת אוגדה 36, באזור רכס הבופור שנכבש מחדש. סמ"ר צרפתי נהרג, ושלושה לוחמים נוספים שנפצעו פונו במסוק לבית החולים.
״אדם היה הילד הכי מדהים, חברות הייתה המוטו שלו״, אמר האב. ״הוא לא הספיק כלום כי תמיד עזר, הוא סיים את בית הספר לפני שנתיים ואחרי שבועיים הלך לצבא. הוא היה ילד של אהבה שחיפש רק טוב ותמיד לקח על עצמו דברים - תמיד התנדב ראשון".
האם מלי הוסיפה: "הוא היה הילד האהוב שלי אהוב גם על ידי המשפחה וגם על ידי חבריו. כל כך עצוב שאנחנו מאבדים ילדים כל כך טובים, כל כך ציונים. העולם הפסיד ילד מהמם, אם רק הייתם זוכים להכיר אותו, הייתם מבינים איזו אבדה זו לעולם, היו בוכים איתי כולם. הוא היה ילד מלא אור ואהבה. היה קצר, 20 שנה, 20 שנה טובות. זה היה ילד שמבין שבשביל לחיות פה צריך לתת. והוא נתן את הכי הרבה, נתן את כל מה שהיה לו, את החיים שלו״.
לדברי ההורים אדם חלם להתגייס לקרבי מגיל 15: "כבר שנתיים לפני הצבא הוא החל באימוני אקסלנס, אימוני כושר קרבי שלוש פעמים בשבוע. הוא הלך למבחנים לשייטת, והוא הלך למבחנים למטכ"ל, ובסוף הוא הגיע ליחידה מובחרת, למגלן - הוא הגיע לקומנדו למגלן, הוא היה הכי מאושר בעולם שהוא הגיע לשם, הכי מאושר, מבחינתו זה היה היום הכי מאושר בחייו שבחרו בו״.
"אדם היה אגדה"
עשרות מחבריו הקרובים של אדם הגיעו לביתו כדי לנסות לנחם את ההורים. א׳ חברו לצוות וחבר מהטירונות מירר בבכי ואמר: "אני חושב שאני מדבר בשם כל הצוות שאני אומר שאדם תמיד היה מצטיין בהכול, אבל בעיקר היה החבר הכי טוב שאפשר לסמוך עליו. הוא היה איש שיחה שעשה את השירות שלנו ליותר קל. הוא היה מעבר לחבר לצוות, הוא חבר לנפש. כל היחידה הכירה אותו, הוא היה אגדה. המפקדים אהבו אותו, הוא היה לוחם מצטיין. ביני לבינו, זה היה חיבור מטורף מהטירונות. לפעמים היו מחלוקות כי הוא היה דעתן, אבל הוא ישר היה מבקש סליחה אחרי ריב״.
גל, חבר ילדות של אדם, סיפר: "אדם תמיד חתר למצוינות ורצה תמיד לתרום הכי הרבה שאפשר. בגיוס הוא לא חשב פעמיים וכיוון הכי גבוה ותמיד היה מוקף בחברים. הוא היה מאוד פעיל בשבט הצופים ותמיד הכיר שם את כולם, זה היה אפילו מעצבן - היינו אומרים לו 'די, כמה אפשר להימרח בשיחות עם חברים'. לא יודע איך אפשר להספיד בן עשרים?".
רועי ניצני, חבר מתקופת התיכון, סיפר על השאיפה של אדם לשירות משמעותי: "הוא היה הדבק של החבורה שלנו, לפני הצבא כולנו היינו בכושר קרבי. רצינו להגיע הכי גבוה שאפשר. אני הייתי פחות באמוק על זה, אבל הוא הכניס אותי לזה מגיל 15 ודיבר כל הזמן על הצבא. הוא הכניס אותנו לזה״.
חבר הילדות תמיר ארנולד הוסיף: "הפכנו לחברים בכיתה ז׳ ומיד ראיתי שהיה לו לב ענק. הוא אהב את כולם, היינו כל ערב אצלו והיו צחוקים שלא נגמרים. הוא אירח כיד המלך הוא תמיד יזם את הישיבות. לא נתפס שחבר כזה לא נמצא איתך״.
