6 צפייה בגלריה
 הלוויה בירושלים
 הלוויה בירושלים
ארכיון
(צילום: AFP)
בין המחאה נגד רפורמת הסלולר הכשר של שר התקשורת יועז הנדל לבין הדיון על הסכנות הרוחניות הניצבות בפני תלמידי הישיבות ב"בין הזמנים" (חופשת הקיץ החרדית), נדרשו חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שהתכנסה בשבוע שעבר בירושלים, גם לקצת פוליטיקה. איך אפשר שלא. האדמו"ר מסלונים, רבי שמואל ברזובסקי, מנהיג חצר חסידית קטנה בבירה, היה זה שהתעקש לדבר על הפיל שבחדר ודרש מהנציגים בכנסת הסברים לפשר הדשדוש במקום של מפלגתם במערכות הבחירות האחרונות. "לפי הגידול הטבעי, יהדות התורה אמורה לגדול", הקשה האדמו"ר. "זה לא קרה, ואף הייתה ירידה במספר המצביעים. מה הסיבה, ומה התוכנית שלכם כדי שזה לא יקרה שוב?".
  • כל מה שצריך לדעת על בחירות 2022 במקום אחד - לחצו כאן
הביקורת המרומזת של הרבי, שנחשפה על ידי העיתונאי ארי קלמן באתר "בחדרי חרדים", הייתה בסך הכול קריאת השכמה בניסיון לעורר את הח"כים ואת השטח במאבק הפנים-גושי, בתוך מפלגות המגזר ובינן לבין הציונות הדתית והליכוד, על קולותיהם של החרדים המודרניים (או האדישים) שמאיימים לנדוד החוצה. אבל למעשה נגעו הדברים בסוגייה חשובה הרבה יותר, עם פוטנציאל לשבור שוויון ולהכריע את התיקו הפוליטי המתמשך בישראל: קצב הגידול המהיר של הציבור החרדי-הדתי, "המחנה האמוני", והשפעתו על חלוקת המנדטים בין גוש בנימין נתניהו לבין מחנה "רק לא ביבי".
ובפשטות: האם ומתי תורגש גם בקלפיות המגמה הדמוגרפית הברורה, שכבר נותנת את אותותיה בתחומי החיים האחרים, ותכריע באופן מובהק את הכאוס הפוליטי שאליו נגררו מדינת ישראל ואזרחיה, שייצאו ב-1 בנובמבר להצביע בבחירות לכנסת בפעם החמישית בתוך שלוש שנים וחצי?
6 צפייה בגלריה
אריה דרעי, בנימין נתניהו ומשה גפני
אריה דרעי, בנימין נתניהו ומשה גפני
דרעי, נתניהו וגפני. עמידה במקום היא הליכה אחורה
(צילום: אבי מועלם, הדר יואביאן, אלכס קולומויסקי)
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 2020-2018 עמד שיעור הפריון הממוצע לאישה חרדית על 6.64 ילדים, לעומת 3.92 לאישה דתית ו-1.96 לאישה חילונית. לפי אומדנים שונים, מספר החרדים בישראל עומד כיום על כמעט 1.3 מיליון איש, ומשקלם מהווה כ-13.5% מהאוכלוסייה הכללית. אבל ההשפעה העיקרית של כוחם הגדול, בפוליטיקה ובכלל, תורגש רק בעתיד, שכן מדובר בחברה צעירה שמחצית ממנה כיום הם ילדים ונערים מתחת לגיל 16, שלהם עדיין אין זכות בחירה. בזכות קצב גידול שנתי של יותר מ-4%, ולאור העובדה שמספר החרדים מכפיל את עצמו מדי 16 שנים, התחזיות הן שהוא יגיע לכשני מיליון בשנת 2030, אז יהוו 19% מאוכלוסיית ישראל.
מעבר לספירה המוכרת של ראשים וכיפות, כשמתרגמים את הנפשות למנדטים מתברר ששיטת הבחירות בישראל הופכת את העניין להרבה יותר מורכב. כך למשל, מפלגת ש"ס נחלשה בעשור האחרון מ-11 מושבים בכנסת אחרי בחירות 2013 לתשעה ב-2021. ובמספרים מוחלטים – כמעט 16 אלף פחות מצביעים.
הירידה המשמעותית נרשמה בבחירות 2015, אז איבדה ש"ס ארבעה מנדטים תוך שנתיים והשיגה שבעה בלבד. אפשר לתלות זאת בפטירת מנהיגה הרוחני הרב עובדיה יוסף שנה וחצי קודם לכן, ובמאבק היצרי והמכוער בין אריה דרעי לבין אלי ישי על ראשות התנועה שהבריחו מצביעים.
אלא שגם לאחר שחזרה לגדול בעקביות, תחילה לשמונה מנדטים ואז לתשעה, היא קפאה במקום בשלוש מערכות הבחירות האחרונות ולא הצליחה לממש את הפוטנציאל. גם מבחינת מספר המצביעים צמחה המפלגה החרדית הספרדית בהתמדה לאחר משבר ההנהגה, עד שב-2021 נשברה המגמה והיא קיבלה כמעט 37 אלף פחות מאשר ב-2020 - מה שמנע ממנה את המנדט העשירי.

הסבא החרדי של שמעון פרס

כאשר מדובר בש"ס קשה לפלח את הנתונים ולהצביע באופן ודאי על פער בין גידול האוכלוסייה החרדית לבין ההישגים בקלפי, משום שהיא נשענת לא מעט על הצבעה גמישה ומשתנה של ציבור מסורתי ועל בוחרי ליכוד פוטנציאלים - אבל ביהדות התורה התופעה קרובה להיות חד-משמעית.
מפלגת האחות האשכנזית, שללא ספק מבוססת על קהל חרדי מובהק, ניצבת כבר כמעט עשור על שבעה מנדטים - מבחירות 2013 ועד שנת 2022 (עם ירידה לשישה ב-2015 ועלייה לשמונה בבחירות 2019 א'). מבחינה מספרית, גם יהדות התורה, בדומה לש"ס, רשמה גידול במספר המצביעים מבחירות לבחירות במהלך התקופה, עד שב-2021 איבדה 24 אלף קולות.
בעולם הדתי נהוג לומר ביחס לעבודת השם ויראת שמים שעל האדם מוטלת חובה לשאוף קדימה ולהתעלות כל העת, ולכן עמידה במקום לא נחשבת ליציבות אלא לנסיגה לאחור – והוא הדין גם בפוליטיקה. בניגוד למפלגות החילוניות, שאצלן הביטוי "שמרה על כוחה" מבטא הישג, אצל החרדים המצב שונה: כשהדמוגרפיה של הבייס שלך צומחת בקצב של 4.2% בשנה, התייצבות על אותו מספר מנדטים זמן כה רב מהווה כישלון.
6 צפייה בגלריה
סיור בחירות של שמעון פרס
סיור בחירות של שמעון פרס
שמעון פרס. היציאה בשאלה היא שולית
(צילום: דוד רובינגר)
פלרטוט בין מחנות? מרב מיכאלי בחתונת נכדת גפני
( )

לפני כ-45 שנה השתתף שמעון פרס, אז ראש האופוזיציה לאחר מהפך 1977, בחתונת בנו של ח"כ שלמה לורנץ מאגודת ישראל. ביציאתו מאולמי וגשל בבני ברק התריס בפניו אחד הנוכחים ואמר: "תראה איך אנחנו גדלים". פרס סירב להתרגש מהאיום הדמוגרפי על מחנהו, והשיב בעקיצה: "וכי סבא שלי לא היה חרדי?". אבל למרות הביטחון המופרז של יו"ר המערך דאז, קשה לומר שתופעת היציאה בשאלה היא שמונעת מיהדות התורה לתרגם את הגידול המהיר של המגזר לכוח פוליטי משמעותי, שכן בסופו של דבר מדובר בקבוצה שולית וזניחה.
מלבד היוצאים בשאלה, ישנם גם החרדים הפתוחים יחסית, שלא רואים עצמם מחויבים לצו הרבנים בעניינים פוליטיים והעבירו את תמיכתם למפלגות חרד"ליות ואף לליכוד, וייתכן שאלה הקולות החסרים למנדט הנוסף, שנמצא כבר שנים במרחק נגיעה. אלא שאם בתמונה הכללית עסקינן, הרי שאין לכך אותה השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות, שכן המצביעים הללו נשארים בגוש הימין.
סקרי מנדטים מהתקופה האחרונה צופים התחזקות של הציונות הדתית והיחלשות מסוימת של יהדות התורה וש"ס. הזליגה הזאת מבטאת ככל הנראה ציבור חרדי צעיר יותר, ימני יותר ו"מודרני" יותר, שלא רואה עצמו מחויב בעניינים פוליטיים לדעת הרבנים, חברי מועצות גדולי וחכמי התורה. פעמים רבות מצאו עצמם הצעירים החרדים הללו מאוכזבים מהתנהלות נציגיהם בכנסת בנושאים הקרובים לליבם: החברה החרדית, שבעבר לא הייתה מזוהה באופן מובהק עם מחנה פוליטי מסוים, זזה ימינה בשנים האחרונות, וחברי הכנסת החרד"לים מצליחים לסחוף אותם איתם.

ואולי צריך דרבי חרדי

אברהם ובר, המוכר כ"איש המספרים" של יהדות התורה, וככזה משמש גם נציגה בוועדת הבחירות המרכזית, מונה שלוש סיבות עיקריות להחמצת הפוטנציאל ולאובדן 24 אלף הקולות בבחירות 2021: ראשית - הפיכת אי-ההצבעה לעניין אידיאולוגי, בין אם בשל היסחפות אחר קנאות דתית ובין אם מתוך אכזבה ותסכול; שנית - עייפות ואדישות שהשאירו אנשים בבית; שלישית - מעבר של חרד"לים לציונות הדתית ששילבה בתוכה את מפלגת נעם. "אם כולם היו נשמעים לרבנים ומתייצבים בקלפי בדחילו ורחימו, כמו שעשינו אנחנו כשהיינו תלמידים בישיבת פוניבז', היו לנו היום לא רק שמונה אלא אולי אפילו תשעה מנדטים", הוא אומר. "יש כאן יכולת להגיע ליותר מ-300 אלף קולות".
ברקע המתיחות התמידית בין הליטאים לחסידים המרכיבים את יהדות התורה מעריך ובר שדווקא פיצוץ ביחסים בין דגל התורה לבין אגודת ישראל וחזרה 30 שנה לאחור לריצה נפרדת, אם יקרו, עשויים ליצור תחרות בריאה, מעין דרבי חרדי, ובעקבות כך ישוב הביתה רוב הציבור שהלך לרעות בשדות זרים כדי לתמוך כל אחד במחנהו. אלא שאחוז החסימה הקבוע כיום מהווה סכנה שאחת המפלגות לא תעבור אותו, דבר שבסופו של דבר יפגע בגוש כולו. ניסיון של היו"ר משה גפני ערב פיזור הכנסת להוריד בחקיקה את אחוז החסימה ל-2%, תוך שיתוף פעולה עם חלק ממפלגות הקואליציה, לא הבשיל.
מאיר הירשמן, עמית מחקר במכון החרדי למחקרי מדיניות ופרשן פוליטי, סבור ששיטת הבחירות בישראל גורמת לכך שחלוקת המנדטים בכנסת לא משקפת נכונה את המציאות הדמוגרפית, משום שהיא מושפעת מאין-ספור משתנים שפעמים רבות הופכים את הנתונים שמספקים החוקרים לבלתי-רלוונטיים.
6 צפייה בגלריה
מצביע חרדי
מצביע חרדי
ארכיון, קלפי בבני ברק. איך קצב הילודה טרם השתקף בתוצאות?
(צילום: EPA)
הישגי יהדות התורה מהשנתיים האחרונות הם דוגמה מצוינת לכך: בבחירות הראשונות ב-2019 היא הגיעה לשיא כוחה וזכתה במנדט שמיני (על חודם של כמה עשרות קולות), אף שלקלפיות שולשלו 249 אלף פתקי ג' בלבד. זה קרה בזכות העובדה ש"הימין החדש" ו"זהות" לא עברו את אחוז החסימה וגרמו לאובדן מאות אלפי קולות ולהורדת המפתח למנדט. לעומת זאת, ב-2020, דווקא כאשר הצביעו ליהדות התורה כ-25 אלף בוחרים נוספים, היא ירדה לשבעה מנדטים, בין היתר בגלל אחוז הצבעה גבוה בחברה הערבית.
"בעולם הישיבות אומרים שהקדוש ברוך הוא לא מונה כמה דפים הספקת ללמוד בגמרא אלא כמה שעות השקעת בזה", ממשיל הירשמן. "על אותו משקל אני אומר שכשאנחנו בוחנים את מימוש הפוטנציאל של הציבור החרדי אנחנו צריכים לספור קולות ולא מנדטים".
לדבריו, יהדות התורה עומדת ביעדים למרות הירידה ב-2021, אבל הציפייה שזה מה שיכריע את הבחירות הבאות מוגזמת בגלל המשתנים האחרים: "בסוף הדמוגרפיה תשפיע גם בלי להיות תלויה בשום דבר חיצוני. אבל זה יקרה רק כשמשקל החרדים יהיה באמת גדול מאוד, ואנחנו עוד לא שם".

סימן השאלה מעל הדמוגרפיה הסרוגה

גם בציבור הדתי הלא-חרדי, המזוהה בדרך כלל עם הימין ובימינו עם גוש נתניהו, שיעור הילודה גבוה וקצב הגידול מהיר ביחס לאוכלוסייה הכללית (והחילונית בפרט). אבל במקביל נרשמת עזיבת הדת בהיקפים רחבים יותר, ועד שאותם יילודים מתבגרים ומגיעים לקלפי הם לא בהכרח נשארים נאמנים לקו האידיאולוגי של הוריהם. לפי בדיחה מוכרת במגזר, המבקרת את תופעת היציאה בשאלה, הרחם הדתית מייצרת יותר חילונים מהרחם החילונית, ולמעשה משחקת לידי יריבתה במאבק הדמוגרפי הסמוי על הרכב אוכלוסיית ישראל.
"קצב הגידול של הדתיים הוא בהחלט לא כזה מהיר, והמסורתיים אפילו נמצאים בירידה מתמדת", מאשר אריאל פינקלשטיין, חוקר החברה הדתית-לאומית ואיש המכון הישראלי לדמוקרטיה. "בפועל, דווקא הציבור החילוני גדל הכי הרבה בשנים האחרונות".
6 צפייה בגלריה
נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' בכנס ימינה
נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' בכנס ימינה
נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' בימים אחרים. הגוש האמוני נסדק
(צילום: מוטי קמחי)
אבל לא הכל זה דמוגרפיה. לפי פינקלשטיין, הציונות הדתית לא רק שאינה מקדמת בקצב גידולה את ההכרעה בבחירות לטובת מחנה נתניהו, אלא אף מפתחת תגובת-נגד להתחזקות המפלגות החרדיות ובכך דווקא מחלישה אותו. "הדבר הזה הולך לסדוק, ולמעשה כבר התחיל לסדוק, את הגוש האמוני", הוא אומר. "אבל עדיין קשה להצביע על תופעה. דתיים-לאומיים שמצביעים למפלגות שאינן בגוש ביבי נמצאים בשוליים. גם בימינה היו הרבה פחות דתיים ממה שמקובל לחשוב".
כדוגמה הוא מזכיר את אביגדור ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו: "הרי הוא היה בימין עד לא מזמן, אבל נראה שהתחזקות החרדים גרמה ליוצאי ברה"מ לחשוש מהם יותר, ללכת למרכז ולהעדיף קואליציה בלעדיהם. התהליך הזה יכול להתרחש, ובמידה מסוימת כבר מתרחש, גם בציבור המסורתי והדתי-ליברלי. כך היה גם בעבר. בעקבות השיא של החרדים במנדטים ב-1999, מפלגת שינוי התפוצצה בבחירות 2003 עם 15 מנדטים".
פינקלשטיין מסכם: "ככל שהחרדים והחרד"לים יתחזקו, גם בפוליטיקה וגם במציאות החיים, זה יכול להבריח אנשים אחרים מהגוש. אני בכלל לא אתפלא אם הגושים יסתדרו באופן שונה בעוד 20-15 שנה, וסוגיות אחרות יהפכו להיות אקוטיות יותר. ליברמן מנסה להוביל לשם כבר כיום, וכרגע מוקדם לדעת אם ועד כמה הוא מצליח".
6 צפייה בגלריה
אביגדור ליברמן. שאיפה לשנות את סדר היום
אביגדור ליברמן. שאיפה לשנות את סדר היום
אביגדור ליברמן. שאיפה לשנות את סדר היום
(צילום: AFP)
היועץ האסטרטגי איתן זליגר, מנכ"ל משותף במשרד זליגר-שומרון תקשורת, מסכים גם הוא כי בעוד הציבור החרדי גדל כל העת בהתמדה – אצל חובשי הכיפות הסרוגות אין שינוי. "למרות מה שנראה לנו לפעמים, הציונות הדתית בכנסת לא גדלה מאז 1977, שהייתה שנת השיא שלה עם 12 מנדטים", הוא מזכיר. "גם בנט ב-2013 הגיע לאותו הישג".
איתן זליגראיתן זליגרחגי שכטר
לדבריו, המספר הזה יציב והוא מתחלק כל פעם באופן אחר בין מפלגות הימין, כשבשנים האחרונות הרבה דתיים מצביעים גם לליכוד: "אבל בסופו של דבר אלה אותם 12 מנדטים, ויש שאומרים שאפילו פחות. לזה אפשר לצרף אולי עוד מנדט או מנדט וחצי של אנשים שהיו פעם במימד ההיסטורית והיום תומכים במפלגות כמו יש עתיד או כחול לבן וגם מיוצגים בהן".
מי שבכל זאת מחפש את ההתחזקות ימצא אותה לא בגודל החברה הדתית, אלא במה שזליגר מגדיר "הערך הסגולי שלה". לדבריו, "יש היום נוכחות גבוהה של חובשי כיפה בכל מוקדי ההשפעה, כנבחרי ציבור וכפקידי ציבור - בהנהגת המדינה, במפלגות חילוניות, במשרות בכירות בשירות המדינה ועוד. זה יכול אולי לבטא אסטרטגיה של מגזר שלם או העדפה של יחידים, אבל לא מדובר בשום גידול דמוגרפי שיכול לשבור את התיקו, לפתור את המשבר הפוליטי ולהכריע בין נתניהו ללפיד".