גיורא איילנדגיורא איילנד
גיורא איילנד
(צילום: אסף פרידמן)
בניהול של כל משבר או מלחמה ישנה התנגשות בין שני עקרונות – עקרון מיצוי הכוח ועקרון הפשטות. העיקרון הראשון מתבסס על היכולת לבצע בידול, וכך להפעיל מאמצים שונים לפי יתרון יחסי ולפי שיקולי עלות-תועלת ספציפיים לכל מקרה. עקרון הפשטות מדגיש את האחידות – כולם אותו דבר, ובמקרה כזה אין צורך לקבל הרבה החלטות, מספיקה החלטה אחת. מה שנדרש מהנהגה הוא למצוא את האיזון הנכון בין שני אלה, ולא להתפתות לפתרון הקל הממקסם את היבט הפשטות על חשבון מיצוי יעיל של היכולות.

משבר הקורונה יוצר מטבע הדברים התנגדות קשה לכל בידול, שכן ההשפעה של הבידול על מצבו הכלכלי, החברתי ואף הנפשי של הציבור היא חזקה ומיידית. לשאלה הפשוטה "מדוע הוא כן ואני לא?" ישנה השפעה עצומה.
ישנם ארבעה כללים הנדרשים ליצירת בידול, ולצערנו הממשלה כשלה עד כה ביישומם. ראשית, קביעת קריטריונים מראש. אם לדוגמה היו מאמצים את "מודל הרמזור" בחודש יוני, כאשר כל הערים היו ירוקות, הדבר היה נתפס כתחרות הוגנת בין כולם. כאשר ניסו לאמץ מודל זה באוגוסט, וחלק מהערים היו אדומות, טענו בערים אלה כי המטרה כבר סומנה מראש, ומכאן ההתנגדות הקשה.
שנית, הורדת סמכויות. דוגמה: גם בגל הראשון וגם בגל הנוכחי עוסקת הממשלה רבות בשאלה לאיזה מרחק יכול האזרח להתרחק מביתו. זהו דבר מיותר. התכלית אמורה לכאורה להוריד את הצפיפות, וההגדרה של צפיפות היא מספר אנשים חלקי שטח. לכן, עדיף היה שהממשלה הייתה מאצילה את הסמכות לקבוע את מידת ההתרחקות מהבית לראשי ערים, ואז כל אחד מהם היה מוצא את הפתרון המתאים בגזרתו. אם יישוב מסוים גובל בשטח פתוח או ביער, אין שום סיבה להגביל את מספר המטרים שיכולים תושבי יישוב זה ללכת לתוך היער.
יותר מכך, ברגע שהממשלה מורידה סמכות לראשי ערים, הרי גם אם יש לאזרחים מסוימים טענות, הרי הכתובת תהיה ראש העיר ולא הממשלה.
המשבר יוצר התנגדות לכל בידול, שכן ההשפעה על מצבו הכלכלי, החברתי והנפשי של הציבור חזקה ומיידית. לשאלה הפשוטה "מדוע הוא כן ואני לא?" ישנה השפעה עצומה
שלישית, סמכות מקצועית. ככל שההחלטות יתקבלו על ידי גוף מטה מקצועי ורב-סמכויות – כן תקטן הטענה כי ההחלטות מתקבלות על בסיס פוליטי. שונות או בידול אינן מילות גנאי כל עוד הסיבה לשונות היא רלוונטית לנושא. כך, לדוגמה, בהצעת עבודה זה לגיטימי לציין כי תינתן עדיפות לבעל תואר שני או למי שדובר שפה זרה, שכן הדגש לבידול הוא לא על רקע אפליה או העדפה סתמית אלא בשל היבט הרלוונטי לנושא.
רביעית, שקיפות. גם בגל הראשון וגם בגל השני התקבלו החלטות מבלי שלציבור הוסברו כהלכה השיקולים והפרמטרים המדויקים, שלפיהם התקבלו אותן החלטות. משבר הקורונה הוא לא בנושא ביטחוני שבו חובה להסתיר את המידע ואת השיקולים מהאויב. זו אפוא טעות להניח כי הציבור יאמין לרצינות ההחלטות רק מתוקף העובדה שמישהו חשוב יאמר כי "אנחנו יודעים את אשר אנחנו עושים". הציבור רוצה לא רק לדעת אלא בעיקר להשתכנע.
הציבור כיום לא רק שמתנגד לחלק מההחלטות, לא רק שהוא חושב שהן שגויות, אלא שהוא לא מאמין כי ההחלטות מתקבלות משיקולים ענייניים ומקצועיים. וכל עוד זה המצב, אי-אפשר לצפות לשיתוף פעולה ולציות. אם הממשלה לא תבין שתנאי הכרחי להצלחה הוא תיקון של ארבעת הליקויים, לא ניתן יהיה לבצע בידול רלוונטי בין ערים שונות, סוגי עסקים שונים, סוגי פעילות שונים וכדומה, ובלי בידול רלוונטי אין מיצוי של יכולת ואי אפשר להצליח.
  • אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com