ועידת הנשים של המדינה
"אני לא שואלת את הבנים שלי על הדברים שהם עברו בשבי. אני מחכה שהם יספרו לי. גיליתי דברים שלא ידעתי כשצפיתי בראיון של דוד בטלוויזיה ובראיון של אריאל עם ארבל (יהוד, בת זוגו)", כך סיפרה סילביה קוניו, אימם של שני האחים שורדי השבי, בשיחה עם רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, בפתח ועידת הנשים של המדינה של קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נעמת.
מיכל הרצוג עם סילביה קוניו
קוניו והרצוג נפגשו על אותה במה לפני כשנה, כשהבנים עדיין הוחזקו על ידי ארגוני הטרור בעזה, ומצבם לא היה ידוע. מאז, רק באוקטובר האחרון השלימו ישראל וחמאס את העסקה האחרונה לשחרור החטופים הישראלים והאסירים הפלסטינים.
הרצוג: אנחנו נפגשות אחרי שנה, שוב לכבוד יום האישה הבינלאומי וועידת הנשים, אבל בנסיבות אחרות.
קוניו: "מה שהייתי ומה שאני עכשיו - זה אחרת לחלוטין".
הרצוג: את בעיניי באמת תמצית הגבורה האימהית. את נלחמת עליהם וקיבלת אותם חזרה.
קוניו: "ביוני שנה שעברה קיבלנו הודעה שאריאל פצוע מאוד קשה. לא ידענו מה אנחנו נקבל. היינו בלחץ אטומי. ידענו רק שהוא חי. מה שהחזיק אותי זו התקווה".
הרצוג: ואז הם צלצלו מעזה.
קוניו: "בהתחלה לא עניתי כי התקשורת התקשרה כל הזמן ולא רציתי לענות. בסוף עניתי כי אמרו לי שזה מעזה. ואז ראיתי את שניהם יחד, דוד אמר לי 'אימא, אנחנו בסדר גמור'. לא הצלחתי להוציא מילה. הייתי כל כך מאושרת".
הרצוג: זה באמת נס. עכשיו עם משפחה שלמה.
קוניו: "בריאים ושלמים כולם. אבל בנפש עוד צריך לטפל הרבה".
הרצוג: החברה הישראלית מתחילה את תהליך השיקום והריפוי אחרי חזרת החטופים, מי למשפחתו ומי לקבורה ראויה. אבל יש עוד תהליך ארוך, ואת רואה את זה מקרוב.
קוניו: "נכון. הם לא אותם ילדים. לוקח הרבה זמן לעבור את כל תהליך הריפוי, גם פיזית וגם נפשית. הם צריכים ריפוי, וגם אנחנו. ואני חושבת שכל עם ישראל. כי כולנו עברנו משהו".
הרצוג: אני מעריכה את שאת אימא אינטואיטיבית, שידעה מתי לצעוק ולא להרפות, ועכשיו יודעת לתת להם את הספייס שלהם.
קוניו: "אף פעם לא נדחפתי לבתים שלהם, לפרטיות שלהם. תמיד חיכיתי שהם יזמינו אותי".
הרצוג: ועכשיו שוב יש ארוחות משפחתיות ושולחן מלא.
קוניו: "כן, יצא לנו לאכול כולנו ביחד. אבל אני נותנת להם את הספייס שלהם כי יש להם משפחה. אנחנו נפגשים פעם בשבועיים-שלושה".
הרצוג: זה נהדר שאת יודעת לא לחפור להם אלא לחכות שהדברים יבואו מהם. חלק, אני בטוחה, את שומעת יחד איתנו בראיונות שלהם.
קוניו: "אני לא שואלת אלא מחכה שהם יספרו לי. גיליתי דברים שלא ידעתי גם בראיון של דוד וגם בראיון של אריאל עם ארבל".
הרצוג: בבוקר שהם חזרו חווינו שמחה עילאית, כולנו היינו איתכם בהיי טוטאלי, ומצד שני - הפצע פתוח. יש הרבה תהליכים לעבור ויש עוד הרבה עבודה. את רוצה שהציבור הישראלי ימשיך להיות איתכם, או שיניחו?
קוניו: "מצד אחד זה מרגש ונותן כוח. מצד שני, חשוב מאוד לתת לנו קצת את הפרטיות שלנו".
הרצוג: כולנו מבינים שיש עוד הרבה שכבות של עצב שצריך לטפל בהן. אנחנו רואים את החברה הישראלית עוברת תהליכים. יש הרבה אנשים עם פוסט-טראומה שיצטרכו עוד הרבה עבודה. לנשים יש חלק מאוד חשוב בתהליכים האלו, לא רק מהיותן של הרבה מטפלות נשים, אלא מעצם היותן של נשים קול אחר. קול שמביא עוצמה שקטה, בדיוק כמו העוצמה שלך כאימא. היית רוצה לבקש משהו, לאחל משהו?
קוניו: "אני מאחלת שלום לכל העולם. שלא יהיו יותר מלחמות. ולהיות תמיד אופטימיים ולחייך. זה הדבר שהציל אותי.
הרצוג: השבר והתקומה של המשפחה צריכים להיות דוגמה בעיניי למה שכולנו כעם צריכים לזכור, גם כשאנחנו כועסים ולא מסכימים. עברנו תקופה קשה, חלקנו עדיין בתוכה. יש הרבה משפחות שכולות, יש בינינו הרבה פצועים. לפני שאנחנו פותחים את הפה ואומרים דברים קשים, אנחנו צריכים לזכור את זה.
קוניו: "הכוח של כולם ביחד – מנצח".
הרצוג דיברה על העיסוק שלה בנפגעות תקיפה מינית: "יש עוצמה לנשים שמספרות את הסיפורים הקשים מאוד. הן גיבורות שעברו תקופות קשות ומעשים קשים, ובאומץ רב לאט לאט פותחות. אנחנו צריכות להיות שם לתת את התמיכה.
קוניו: "אני בעצמי עברתי בגיל 5 הטרדה מינית, ואני חושבת שזה הדבר הכי נורא שאישה יכולה לעבור. חייבים לספר, חייבים להוציא את זה. כמה שיותר מדברים, זה מרפא יותר. לא להתבייש. לספר את הכל זה א'-ב'".
הרצוג: חשוב שניתן את הכבוד ואת המקום ואת הזמן לכל אחת בקצב שלה. כל אחת וכל אחד יעשו את זה בזמן שלהם ובמקום שמתאים להם.
