אז מה אתם עושים כשאתם מדברים עם מישהו במסיבה ואתם רואים שיש לו משהו ירוק בשיניים? אני תמיד אומר להם. ויש לי דרך מאוד ספציפית לעשות את זה.
אני בעצם ניגש אליהם ואומר: "אני רוצה להגיד לך שיש לי כלל, והכלל שלי הוא שאם אני רואה מישהו עם משהו ירוק בשיניים, אני אומר לו. ואתה, ידידי, יש לך משהו ירוק בשיניים".
עכשיו, למה אני עושה את זה ככה?
קודם כול, חשוב לומר: זה באמת נכון. יש לי כלל כזה. ולא במקרה. יצרתי את הכלל הזה כי לא רציתי למצוא את עצמי בכל פעם מחדש מתלבט — להגיד או לא להגיד? להיות מנומס או להיות מועיל? לפני הרבה שנים החלטתי שאני מאמין שעדיף להגיד לאנשים את האמת במצבים כאלה, ופשוט קיבעתי את זה לכלל. עכשיו, זה לא כלל שבא מבחוץ. זה כלל שאני יצרתי, אבל קל לי יותר לעמוד בו.
הכוח של כללים אישיים
זה נכון להמון דברים אם אתם חושבים על זה. יצירת כלל לעצמנו מקלה עלינו לעמוד בסטנדרטים שלנו. אז יצרתי כלל לזה, ולא רק שיצרתי כלל - אני גם ממש ניגש לאנשים ואומר להם שיש לי את הכלל הזה. וזה בעצם גורם לזה להרגיש כמו פחות לחץ.
אנשים לא צריכים לשאול את עצמם: אה, למה הוא אומר לי? למה הוא לא אומר לאחרים? אני חריג? זה במיוחד גרוע? אמרתי: לא, לא, לא, תירגע. יש לי כלל, ואתה פשוט חלק מהכלל. זה בעצם מוציא את הסוגיות האישיות מהעניין. זה לא עליך. זה לא על זה. פשוט יש לי כלל. הנה הוא.
עכשיו, כמה אנשים אתם חושבים מודים לי על זה? מסתבר שכולם עד כה הודו לי. עשיתי את זה הרבה פעמים. כולם הודו לי.
אבל חשבו על הרעיון הזה. אנחנו רוצים לפעול בצורה מסוימת. יצירת כלל לעצמנו עוזרת לנו. אנחנו דואגים לגבי התגובה החברתית - לספר לאנשים שיש לנו כלל לגבי זה עוזר גם כן.
מעבר לשיניים: כללים לחיים
עכשיו, הכלל הזה עוזר גם עם דברים אחרים. אם מישהו בא ואומר: "היי, האם תוכל להשקיע זמן ב-X, Y ו-Z?"
אם יש לי כלל לגבי משהו, אני אומר: "אני מצטער, יש לי כלל שאני לא עושה X, Y או Z, ולכן אני לא עושה את זה".
ושיש לי את הכללים האלה לגבי הרצאות או נסיעות וכן הלאה עוזר לי לדבוק במטרות הכלליות שלי, וזה גם הופך את הדחייה או את התקשורת מול מישהו לפחות פוגעניים.
חשבו על זה לרגע - כמה קל יותר לומר "יש לי כלל" מאשר "אני לא רוצה". הכלל הופך את זה לפחות אישי, פחות שיפוטי. זה לא אתה, זה לא המצב הספציפי הזה - זה פשוט הכלל שלי. נקודה.
אז מה עושים עם זה? שתי הצעות.
אחת, אתם מוזמנים לאמץ את הכלל הירוק בשיניים. באמת. וגם את הניסוח. הוא עובד.
חשבו איפה בחיים שלכם אתם יודעים איך הייתם רוצים להתנהג — ובפועל לא תמיד מצליחים.
איפה אתם אומרים יותר מדי “כן”? איפה קשה לכם להגיד “לא”? איפה אתם מתלבטים שוב ושוב באותה נקודה? במקום להתלבט כל פעם מחדש, צרו כלל.
פרופ' דן אריאליצילום: יונתן בלוםדמיינו למשל שאתם מנסים לצמצם את זמן המסך שלכם. במקום להתלבט כל פעם - "עכשיו אני בודק? לא בודק?" - יצרו כלל: "אני לא בודק טלפון בשעה הראשונה אחרי שאני מתעורר." או אם אתם מנסים לאכול בריא יותר: "אני לא אוכל קינוחים בימי חול". הכלל מקל עליכם - אין החלטה חדשה כל פעם, יש רק ביצוע של כלל קיים.
והנה העניין המעניין: ברגע שיש לכם כלל, אתם יכולים גם לספר עליו לאחרים. "יש לי כלל שאני לא עונה למיילים אחרי 8 בערב". פתאום זה לא דחייה אישית - זה פשוט הכלל שלכם. האדם השני לא צריך לקחת את זה אישית, ואתם לא צריכים להרגיש אשמים.
שתי מילים פשוטות — כללים אישיים — יכולות לשנות לא מעט מהאופן שבו אנחנו מתנהלים בעולם.
