עד לא מזמן התעקשו בעוז חברי הקואליציה הנוכחית על כינונה של ועדת חקירה ממלכתית בעניינים פעוטים באופן יחסי למחדל 7.10. כראש האופוזיציה בתקופת ממשלתם של נפתלי בנט ויאיר לפיד דרש בנימין נתניהו שפועל להקים כעת "ועדת חקירה אובייקטיבית" אותה ימנו שריו, ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הרוגלות.
אי אז ב-2022 הוא דרש מספסלי האופוזיציה "צדק ואמת!" למען זכויות הפרט ו"דמוקרטיה" שהופרו לכאורה על ידי המשטרה שהשתמשה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים בחקירותיה. הוא שכנע בקול בריטון ש"רק וועדת חקירה ממלכתית" תסייע לחשוף את האמת ולמנוע הישנות מקרים דומים בעתיד. אפילו לאחר 7.10.2023 רבים משרי הממשלה תמכו בפומבי בהקמתה של ועדת חקירה ממלכתית כמתבקש באירוע בסדר גודל כזה. אולם לאחר מסע דה-לגיטימציה הרסני כנגד בית המשפט העליון ונשיאו שנועד בין השאר לסכל ועדת חקירה שכזו, המקהלה בקרב תומכי הממשלה הנה אחידה: בשום פנים לא לוועדת חקירה ממלכתית, כן לוועדת חקירה אותה תמנה הממשלה עצמה. הממשלה היא כידוע אותה הממשלה שכיהנה בזמן האסון אותו יש לחקור.
הרעיון של ועדות חקירה לבדיקת מחדלים הנו עתיק יומין. וועדות שתכליתן לחשוף כשלים, לברר אחריות, ולהציע רפורמות הוקמו לאורך ההיסטוריה לאחר מלחמות, שערוריות פוליטיות, אסונות ורגעי משבר. וועדות כאלו עברו אמנם שינויים המשקפים את התפתחותן של החברות שבהן פעלו, אולם תולדותיהן שזורות במאבק ארוך שנים להבטחת שלטון אחראי וליצירת מנגנוני ביקורת על מוקדי הכוח.
ראשית דבר
שורשי ועדות החקירה מצויים כבר בפוליטיקה של העת העתיקה. באתונה הקלאסית מינו מדי פעם גופים זמניים או בעלי תפקידים מיוחדים לבדיקת התנהלות פסולה, ניהול כספי לקוי או כשלים של אנשי ציבור. ברפובליקה הרומית התקיימו בתי דין מיוחדים שנועדו לחקור עבירות שונות שנתפסו כחמורות במיוחד כגון שוחד בחירות או בגידה. הגופים הללו לא היו וועדות חקירה מודרניות אך כבר לפני אלפי שנים ביטאו עיקרון פוליטי בסיסי: ישנם מקרים בהם במנגנוני הבקרה והחקירה הרגילים אין די.
עם זאת, אבותיה הישירים של ועדת החקירה המודרנית הופיעו אלפי שנים אחר כך, באנגליה בראשית העת החדשה. במאה השבע עשרה הסוערת בה התנגשו הפרלמנט והמלך האנגלי פעם אחר פעם, הסתמך הפרלמנט, אשר ביטא את הכוחות הדמוקרטיים בחברה, בשורת מקרים על ועדות שחקרו תלונות ציבוריות, ניהול כספים לקוי וחריגות מצד המלך ונאמניו. כך, בשנים שקדמו למלחמת האזרחים אשר פרצה לבסוף בשנת 1642 בדק הפרלמנט את הוצאותיו של המלך, כישלונות צבאיים ואת החלטותיהם של יועצים בכירים. לאחר המהפכה המהוללת (1688) שקיבעה באופן סופי את עליונות הפרלמנט (כלומר החוק) על המלך, התקבע העיקרון שלפיו נציגי העם רשאים לחקור את פעולות הממשלה. החקירה הבלתי תלויה הפכה להיות כלי שימושי בריסון הזרוע המבצעת ולחלק בלתי נפרד מתפיסת העולם הפוליטית באנגליה, ופיתחה מנגנונים המזוהים עד היום עם ועדות חקירה: הסמכות לזמן עדים, גישה למסמכים ופרסום דוחות פומביים.
במאות לאחר מכן התפתח והשתכלל המודל האנגלי בארצות הברית. כבר במחצית המאה ה־19 הפכו ועדות החקירה של הקונגרס לכלי מרכזי לחשיפת שחיתויות, כישלונות ניהול ושערוריות פוליטיות. אחת המפורסמות שבהן היא הוועדה המשותפת לחקר ניהול מלחמת האזרחים (1861–1865), שזימנה במהלך המלחמה גנרלים, חקרה החלטות מבצעיות והשפיעה במישרין על מדיניות המלחמה. במאות העשרים והעשרים ואחת מילאו ועדות חקירה של הקונגרס תפקיד מרכזי בעיצוב הפוליטיקה האמריקאית, והזכורות ביניהן הן הוועדה לחקר פרשת ווטרגייט בראשית שנות השבעים והוועדה הבלתי תלויה לחקר פיגועי הטרור של 9/11.
פרופ' ערן שלוועדות החקירה הבלתי תלויות הפכו לנורמה אותה אימצו מדינות דמוקרטיות רבות. תפקידיהן הבסיסיים נשארו בעינם: קביעת עובדות, הערכת אחריות, יצירת שקיפות והצעת המלצות לרפורמה ושינויים. אולם בעידן המודרני נוספה להן פונקציה נוספת: יצירת אמון מחודש במערכות השלטון באמצעות חקירה נקייה מהטיה פוליטית. האתגר הוא אותו אתגר כבר אלפי שנים, כיצד יש לחקור כישלונות, ללמוד מהם, ולתקן בהתאם.
הפתרון הישראלי הינו "ממלכתי", גישה אותה טבע והטמיע דוד בן גוריון בשנותיה הראשונות של המדינה: ממלכתיות משמעה אחריות של נבחרי ציבור המתעלה מעל לאינטרסים מפלגתיים או אישיים
הפתרון הישראלי הינו "ממלכתי", גישה אותה טבע והטמיע דוד בן גוריון בשנותיה הראשונות של המדינה: ממלכתיות משמעה אחריות של נבחרי ציבור המתעלה מעל לאינטרסים מפלגתיים או אישיים. היא מדגישה את עליונות האינטרס הציבורי, את הנאמנות למוסדות המדינה, את הפרדת הרשויות והתנהלות מכובדת ומרוסנת של נבחרי ציבור. לעומת גישה בן גוריונית זו מבקשת ממשלת ישראל לכונן עתה ועדה "אובייקטיבית" שתמונה על ידי השרים שאמורים ראשוני הנחקרים בהקשר לאחריותם הכוללת בכשלים הנוראים שהביאו ל 7.10.
מינוי ועדת חקירה ממשלתית בידי חברי הממשלה עצמם המעורבים באירועים הנחקרים עד צוואר מנוגד בתכלית לעקרון היסוד של תפיסת החקירה הציבורית כפי שהתפתחה לאורך אלפי שנים. ואמנם, מהמשפט הרומי ועד למסורת האנגלו־אמריקאית נשמר הכלל ש"אין אדם שופט בעניינו", גישה המחייבת שהגוף החוקר לא ימונה ולא יהיה כפוף או מחויב לנחקרים. מוסד ועדות החקירה נוצר מלכתחילה כחיצוני, בלתי תלוי ובעל סמכות לעמוד בשם הציבור מול בעלי כוח, במיוחד בעת משבר או מחדל. ועדה שממנה את עצמה או שממונה על־ידי מושאי הבדיקה מייצרת ניגוד עניינים מובנה, אינה יכולה להיות אובייקטיביות או עצמאית ומרוקנת את החקירה ממשמעותה. לאורך הדורות זהותם ועצמאותם של ממני הוועדה היו אבן היסוד לאמינות ממצאיהן. ממשלת ישראל, בניסיונותיה השקופים למנות וועדת-טיוח מטעם, לא מבקשת להגיע לחקר האמת ולכן לא תוכל לתקן את הכשלים שהביאו לנורא שבאסונותינו. כמו בנושאים אחרים, היא מבקשת רק את טובת עצמה ולעזאזל המדינה.
פרופ׳ ערן שלו הוא היסטוריון של ארה״ב וראש בית הספר להיסטוריה באונ׳ חיפה
