במהלך כהונתי הראשונה בכנסת הוזמנתי לביקור רשמי באנגליה וביקשתי לבקר בבלפסט שבצפון אירלנד. בלפסט של אותם הימים נראתה כמו עיר במצור: כלי רכב צבאיים ומשטרתיים פיטרלו ברחובות, אזורים שלמים היו מוקפים בגדרות תייל וכוחות משמר, מועטים התקרבו לרובעים הקתוליים של העיר שנראו כעיי חרבות. בניינים היו הרוסים בחלקם, קירותיהם שחורים ומפוייחים, ושם, מאחורי חזיתות הבתים, להטו רוחות המרד והניתוק מאנגליה.
ידיד נתן לי מספר טלפון "של האופוזיציה". חשדתי שזה מספר של איש קשר מה"שין פיין" או ה"איי-אר-איי.". כשטלפנתי ענה לי קול מאופק וקר. אמרתי שאני חבר כנסת מישראל ואני רוצה להיפגש עם מישהו "מהם" - התשובה היתה קצרה ועניינית: "בחצות תצא לבד, מהיציאה האחורית של המלון".
כך עשיתי. לפתע נעצרה לידי מכונית ונפתחה הדלת. נכנסתי והמכונית זינקה במהירות. בפנים ישבו שני גברים ולא דיברו אתי. המכונית דהרה לרובעים הקתוליים של בלפסט. על הקירות ראיתי ציורים ענקיים של לוחמי "איי-אר-איי" חמושים בקלצ'ניקובים, מתחבקים עם אנשי פת"ח עם כאפיות ונשק. לאחר נסיעה מהירה בסימטאות, עצרנו ברחבה שוממה. "אתה יורד כאן!" אמר הנהג והצביע על בית מעבר לכביש, שדלתו היתה פתוחה למחצה ואור חלש הסתונן מתוכה. המכונית נעלמה ומצאתי עצמי לבד בלב בלפסט הקתולית והחשוכה. עברתי את הכביש ונכנסתי. פסעתי במסדרון צר וארוך שהוביל אותי לחדר עגול, מואר בכמה נרות שהוצבו על שולחן במרכזו. לאורך הקירות עמדו כתריסר אנשים והתבוננו בי בדממה.
לפתע ניגש אלי אחד מהם, איש נמוך, מוצק, לבוש בצניעות. הוא התקרב אלי, זינק לעברי וחיבק אותי בחום. "ברוך הבא!" אמר באנגלית, נרגש.
הייתי המום. אחריו ניגשו אלי שאר הגברים שבחדר, ובזה אחר זה חיבקו אותי ובירכו אותי במלים חמות. לא הבנתי מה פתאום החיבוקים הללו . עדיין נשאתי את הזיכרון הטרי של לוחם אירי שמתחבק עם מחבל פת"ח – ופתאום חיבוקים ונישוקים. "ג'נטלמן"[ אמרתי, "תודה רבה על קבלת הפנים החמה. אך תאמרו לי - במה זכיתי?"
אחד הנוכחים, שהיה דומה דמיון מפתיע לג'רי אדמס, מנהיג הקתולים, חייך."אתה יודע איפה אתה נמצא?"
"לא".
"שני בתים מכאן, במורד הרחוב, נמצא הבית שבו נולד הנשיא שלכם, חיים הרצוג".
"חיים הרצוג? כאן בבלפסט?" ואז נזכרתי שאכן, אביו של חיים, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, היה רב ראשי באירלנד והתגורר מספר שנים בבלפסט.
המארח האירי שלי הוסיף: "אנחנו גאים מאד שבבלפסט שלנו נולד נשיא מדינה. אנחנו גאים מאד שחבר כנסת, שוודאי מכיר את הרצוג, ביקש לבקר אצלנו. ואנחנו מבקשים ממך: כשתשוב לירושלים, תלך להרצוג ותגיד לו שיום יבוא ועוד מישהו מילידי בלפסט יזכה להיות נשיא – הנשיא של אירלנד החפשית!".
את שאר הלילה בילינו בשתייה, בסיפורים ובשירים, ועם שחר הביאו אותי חזרה למלוני.
מיכאל בר זוהרצילום: אלבום פרטיכששבתי לארץ, מילאתי את הבטחתי. באתי לבית הנשיא וסיפרתי לחיים הרצוג על פגישתי הלילית. הוא התרגש מאד ומאז, בכל פעם שנמצאנו יחד, הרצוג ואני, במפגש או כנס לא-רשמי כלשהו, הוא היה ניגש אלי ומבקש: "מיקי, ספר להם על בלפסט! ספר להם!".
וכך עשיתי.
אולי כדאי לספר את הסיפור על הנשיא האירי של מדינת ישראל – גם לחברי מועצת העיר דאבלין, שמנסים היום למחוק את זכרו מארצם.
.
ד"ר מיכאל בר-זוהר הוא היסטוריון וח"כ לשעבר
