לפני כ-800 שנה, בגירונה שבספרד, כתב המקובל ר' אברהם חזן את "אחות קטנה", פיוט יפהפה לראש השנה. כל בית בו מסתיים במילים "תכלה שנה וקללותיה". ככל הידוע לי, זוהי הפעם הראשונה שהבקשה הזאת, פשוטה ואנושית כל כך, הועלתה על הכתב. רק הבית האחרון של הפיוט מבטא תקווה לימים טובים יותר, והוא מסתיים במילים "תחל שנה וברכותיה".
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
השנה המילים העתיקות האלה קיבלו משמעות מיוחדת, לא רק אצלנו אלא בכל העולם. זה כבר מזמן לא "דאון" חולף. אפשר לחוש במועקה בכל מקום. היא נמצאת עמוק בלב, היא ממלאת את הרחובות ואת הרשתות החברתיות, ויש לה סיבות ברורות וידועות – משבר בריאותי, משבר כלכלי, משבר תעסוקתי, משבר אמון, ומשבר מנהיגות. השם ישמור.
בלהט הרגע וברעש הספינים קל להתעלם מן התמונה הרחבה יותר, ולפספס את העובדה שההשפעות העמוקות ביותר של המשבר הזה, אלה שילוו אותנו לאורך כל חיינו מכאן והלאה, אינן כלכליות או רפואיות או פוליטיות, אלא נפשיות.
מאחר שהדברים לא מובאים לתשומת לב הציבור, אומר אותם כאן במפורש: נכון להיום, ועל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא נראה שלמגפת הקורונה הייתה השפעה כלשהי על התמותה בישראל. במילים אחרות, נראה שכמו בעקבות כל אירוע של אסון המוני, הנזק הנפשי שישאיר לנו הווירוס לאורך זמן גדול בהרבה מן הנזק הבריאותי שלו. לטווח הרחוק, הפסיכולוגיה חשובה הרבה יותר מן האפידמיולוגיה.
זה לא אומר שהכול מותר והכל הפקר. מגפת הקורונה היא איום מוחשי ומיידי על חייהם ועל בריאותם של ישראלים רבים, ותקנות הריחוק החברתי וחבישת המסכות מצילות חיים, ומחייבות את כולנו. מספר המיטות הזמינות והצוותים המיומנים בטיפול נמרץ נשימתי הוא צוואר בקבוק שעלול לחנוק אותנו, אם לא נגביל את מספר המונשמים על ידי הגבלת ההדבקה. כל זה נכון וחשוב. אבל כאשר פוליטיקאים ועושי דברם שוטפים לכם את המוח בהצהרות מפחידות ובגזרות קשות, צריך לנשום עמוק, להירגע, ולדבוק בעובדות.
והנה העובדות:
1. תנועה חופשית במרחב הפתוח היא מרכיב הכרחי וחיוני של בריאות הציבור (על פי הצהרת איגוד רופאי בריאות הציבור). כשמונעים מאנשים לנוע בחופשיות הם סובלים מעלייה חדה בדיכאון ובחרדה, באלימות במשפחה, באכילה, ובשימוש בחומרים. מחלות כרוניות יוצאות מאיזון, ומה שחמור אף יותר – גם אנשים מאוזנים יוצאים מאיזון. אפשר למות מזה. אין צורך להכביר מילים – צריך רק להביט סביב. ולכן, לידיעת הפוליטיקאים ועושי דברם, אני כותב כאן במפורש: נכון להיום, על פי הידע המדעי שבידינו, ניסיון להגביל תנועה בינעירונית ברכב פרטי בישראל כאמצעי להקטנת ההדבקה בקורונה הוא שקר במקרה הטוב, ופגיעה זדונית בבריאות הציבור לצורך סתימת פיות במקרה הרע. מי שטוען אחרת – חובה עליו להראות לנו נתונים, לא ספינים.
2. סיכויי ההדבקה בווירוס הקורונה באוויר הפתוח קטנים לאין שיעור מאשר בחללים סגורים. על פי מחקרים, הם קטנים לפחות פי 20. לכן, כלל האצבע למניעת הדבקה הוא פשוט מאוד וברור מאוד: מה שסגור – סוגרים ומשאירים סגור, ומה שפתוח – פותחים ומשאירים פתוח. גם באוויר הפתוח לא הכול מותר: אסור להתחבק, להתנשק, או לאכול עם מי שאינם גרים איתכם באותו בית, וחייבים להקפיד על חבישת מסכות רצופה. אבל כל השאר זה אוויר חם ומניפולציות של בעלי עניין, הנגועים בניגוד עניינים.
3. מסעדות, בתי קפה, בארים ומועדונים, אולמות קולנוע, הרצאות באולמות, חתונות באולמות – כולם OUT עד להודעה חדשה. ואני כותב את המשפט הזה בעצב, כמי שעיקר פרנסתו הייתה על הרצאות באולמות. גם אוטובוסים הם בעייתיים מאוד, וכדאי להשתמש בהם במשורה. ומי שיש להם בעיות בריאות, או שעברו את גיל 60 – מוטב שלא ינצלו את האפשרות שנפתחה בפנינו, ולא יטוסו ליוון. מבחינת נגיף הקורונה, מטוס זה אוטובוס עם יחסי ציבור.
4. תפילות שנערכות בחוץ, הפגנות שנערכות בחוץ, נסיעות בינעירוניות ברכב פרטי, ביקורים בשמורות טבע ובגני משחקים – כולם IN. זה חשוב אז אני כותב את זה במפורש: אין שום צורך לאסור על תפילות המוניות בחגים – צריך רק לקיים אותן בחוץ, באוויר הפתוח, תוך שמירה על כללי ריחוק חברתי וחבישת מסכות. בתי הכנסת צריכים להצטייד לא בגלילי פוליאתילן שקוף, אלא בצלוניות, בכיסאות פלסטיק וברשתות הצללה גדולות. אותו דבר בדיוק נכון גם לגבי הפגנות: אין שום צורך לאסור אותן, צריך רק לאכוף בתוקף חבישת מסכות וריחוק חברתי – לא להגביל את מספר המשתתפים, אלא להגדיל את השטח המוקצה להם. פשוט מאוד וגם ברור מאוד.
5. הנזק הנפשי של המגפה הוא בלתי נמנע, אך ניתן להקטין אותו בהתנהגות מושכלת. מחקרים שנעשו על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי הראו שניתן לצמצם מאוד נזק נפשי לאוכלוסייה אזרחית על ידי התנהלות נכונה של הרשויות, ועידוד קשרי קהילה ועזרה הדדית. במילים אחרות – פחות שיסוי איש ברעהו ומגזר במגזר, ויותר התנהלות שקופה, הוגנת ולא מתלהמת מצד פוליטיקאים. מותר לנו לבקש את זה, לקראת השנה החדשה?
ובשורה התחתונה – אם עדיין לא עברתם את גיל 60 (אני בן 62), ואין לכם בעיות בריאותיות, הסיכוי שתמותו מקורונה בשנה הבאה עלינו לטובה כנראה קטן מן הסיכוי שתמותו בתאונות דרכים ובעוד מרעין בישין. אבל כולנו חייבים לשמור מכל משמר על הקשישים והחולים שבינינו, שנמצאים בסכנת מוות אם יידבקו בקורונה.
אז הישמרו לכם, גם מקורונה וגם מתאונות דרכים. אבל אל תשכחו גם לחיות, להירגע, לפחד פחות, ולשמור על השפיות שלכם. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
office@yovell.co.il
