בזמן שהעיניים שלי מדלגות בין הערוצים, אני מרגיש כאילו אני צופה בשני יקומים מקבילים שאין ביניהם נקודת השקה. בערוץ אחד מופיעים הרי האלפים המושלגים של איטליה, שם נפתחה אולימפיאדת החורף. הכל שם לבן, השלג, החליפות, ובעיקר הפנים של הספורטאים. בערוץ השני ארצות הברית חוגגת את סוף שבוע האולסטאר של ה-NBA.
שם, על הפרקט, הצבע השולט הוא שחור. זו חגיגה של תרבות, של קצב, של דומיננטיות אפריקו אמריקאית שבה הלבנים הם המיעוט האורח. הפער הזה הוא לא מקרי, והוא אומר עלינו, כאנושות, הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות.
אולימפיאדת החורף היא "לבנה" תרתי משמע. זה לא רק עניין של פיגמנטציה, אלא עניין של פריבילגיה. בואו נדבר דוגרי: כדי להיות כדורסלן על, אתה צריך כדור, זוג נעליים ומגרש בשכונה. כדורסל הוא הספורט הדמוקרטי ביותר בעולם, הוא מאפשר לילד משכונת עוני להפוך למלך העולם בזכות כישרון ועבודה קשה. אבל כדי להיות גולש סקי או מחליק אמנותי באולימפיאדת החורף? כאן כבר נדרש כרטיס כניסה למועדון אקסקלוסיבי של עשירים ובני עשירים.
ספורט החורף הוא מפגן של אליטיזם מזוקק. מדובר בציוד שעולה אלפי דולרים, במנויים לאתרי סקי יוקרתיים ובלוגיסטיקה ששמורה רק למי שיש לו נגישות לתרבות צריכה גבוהה. כשאני מסתכל על המסך מאיטליה, אני לא רואה את ה"אנושות".
אני רואה פלח צר מאוד של העולם, המערב השבע והלבן. הדיסוננס זועק לשמיים: בעוד העולם המודרני חוגג רב תרבותיות וגיוון, האולימפיאדה הזו נראית כמו גלויה קפואה מהמאה הקודמת.
הבעיה היא לא חוסר בכישרון בקרב אוכלוסיות אחרות, אלא מחסום כניסה בלתי עביר. אולימפיאדת החורף היא למעשה תערוכת יוקרה של מדינות שיכולות להרשות לעצמן "להשתעשע" בשלג. ה-NBA, לעומת זאת, הוא מנוע של מוביליות חברתית. האולסטאר הוא לא רק משחק כדורסל, הוא הצהרה תרבותית. הוא מראה שכשנותנים הזדמנות שווה למשל לדני אבדיה שלנו הכישרון פורץ מכל מקום.
מאיר סויסהמה זה מלמד עלינו? שגם בשנת 2026, המושג "ספורט עולמי" הוא עדיין הגדרה גמישה מדי. כשאנחנו מכתירים את "הספורטאי הטוב בעולם" על פסגת הר באיטליה, כדאי שנזכור שחצי מהעולם בכלל לא הוזמן למסיבה הזו, כי אין לו את הנעליים הנכונות או את חשבון הבנק הנכון.
בסופו של יום, הניגוד בין השלג האיטלקי לפרקט האמריקאי הוא הסיפור של כולנו- המאבק בין עולם של מסורות ישנות וסגורות לבין עולם תוסס, פתוח ונגיש לכולם. עד שהשלג לא יפסיק להיות צבע של מועדון חברים סגור, האולימפיאדה הזו תישאר מצטלמת יפה, אבל רחוקה מלהיות אנושית באמת.
