גל המחאות באיראן ממשיך לטלטל את שלטון האייתוללות, ההפגנות מתרחבות והמשטר מנתק את התקשורת ומאיים בעונשי מוות. עדיין לא ברור לאן יובילו המחאות ואם המשטר האיראני בסכנה אמיתית - אך ניסיון העבר מלמד שכוחות הביטחון ברפובליקה האיסלאמית הצליחו לדכא מחאות דומות. מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979, שבה עלה לשלטון האייתוללה רוחאללה חומייני, באיראן פרצו שורה של מחאות - שדוכאו בסופו של דבר באלימות.
המהפכה האיסלאמית ב-1979
עוד לפני המהפכה האיסלאמית, סטודנטים, עובדי תעשיית הנפט ואחרים מחו ודרשו חירויות פוליטיות. הפגנות אלו הפעילו לחץ על שליט איראן דאז, השאה מוחמד רזא פהלווי, שבסופו של דבר נמלט מהמדינה.
המהפכה פרצה בפברואר 1979 תחת האייתוללה רוחאללה חומייני, שהקים תיאוקרטיה שיעית קיצונית תחת שליטתו המוחלטת, והמשטר החדש הוציא להורג אלפים. שפיכות הדמים של מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80 והדיכוי של המשטר האיראני החדש מנעו הפגנות המוניות במדינה במשך שנים.
מחאת הסטודנטים (1999)
סטודנטים באוניברסיטת טהרן החלו להפגין ב-1999 בזעם על הריגתם של אקטיביסטים, אינטלקטואלים ואחרים, במה שכונה אז "רציחות בשרשרת". ניסיונות הדיכוי מצד כוחות הביטחון בקמפוס הצית הפגנות נוספות. לפחות שלושה בני אדם נהרגו ו-1,200 נעצרו במהלך המחאות.
מחאת התנועה הירוקה (2009)
בקיץ 2009, האופוזיציה הרפורמיסטית באיראן האשימה כי הבחירות שבהן ניצח שוב הנשיא הניצי מחמוד אחמדינג'אד זויפו. מיליונים ברחבי המדינה הפגינו במשך חודשים במחאה שזכתה לכינוי "התנועה הירוקה". דיכוי אכזרי של כוחות הביטחון עצר את המחאות, שבמהלכן עשרות בני אדם נהרגו ועוד אלפים נעצרו.
הפגנות 2017-2018
עליית מחירי המזון ותוכניות המשטר לקצץ מענקים לעניים הציתו הפגנות שהחלו במשהד שבצפון-מזרח איראן, העיר השנייה בגודלה ברפובליקה האיסלאמית. המחאות יצאו משליטה, ובמהלכן יותר מ-20 בני אדם נהרגו ועוד מאות נעצרו.
מחאת הדלק (2019)
המשטר האיראני הכריז על עלייה במחירי הדלק המסובסד, והדבר הצית מחאות עזות שבמהלכן תחנות דלק, בנקים וחנויות נשרפו כליל. לפי דיווחים, יותר מ-300 בני אדם נהרגו במהלך המחאות. גם אז, כמו בימים אלה, המשטר חסם את הגישה לאינטרנט.
מחאת החיג'אב (2022)
המחאה החלה בספטמבר 2022 בעקבות מותה של הצעירה מהסא אמיני, לאחר שנעצרה בידי משטרת הצניעות בטענה שלא לבשה חיג'אב על ראשה כראוי. חוקרי האו"ם אישרו בסופו של דבר כי איראן אחראית לאלימות הפיזית שהובילה למותה. המחאות היו רחבות, ודיכוי אלים מצד המשטר שנמשך חודשים הוביל למותם של יותר מ-500 בני אדם ולמעצרם של יותר מ-22 אלף. נשים רבות באיראן מסרבות עד היום לעטות חיג'אב על ראשן.
5 צפייה בגלריה
מהסא אמיני ומחאת החיג'אב - שהתפשטה אל מחוץ לאיראן
( צילום: Getty Images Europe /Leon Neal)
מחאת הריאל הנוכחית
גל ההפגנות הנוכחי פרץ ב-28 בדצמבר והתפשט ברחבי המדינה, כשהמוחים מביעים את חוסר שביעות רצונם הגובר מהכלכלה המדשדשת של הרפובליקה האיסלאמית וקריסת המטבע שלה, בצל הסנקציות על המדינה ו"מלחמת 12 הימים" שניהלה נגד ישראל ביוני האחרון.
עשרות בני אדם נהרגו ואלפים נעצרו ככל שהמחאות גברו, והמשטר מנסה לרסן אותן. המחאה אומנם פרצה בעקבות נושאים כמו עליית מחירי מוצרי המזון הבסיסיים ושיעור האינפלציה השנתי הגבוה במדינה, אך ככל שהתפתחה המוחים החלו לצעוק סיסמאות נגד המשטר עצמו, להפגין ישירות נגדו ולקרוא להפלתו. כך התחילו והסלימו המחאות:
28 בדצמבר: מחאות פרצו בשני שווקים מרכזיים במרכז הבירה טהרן לאחר שהריאל האיראני צנח ל-1.42 מיליון לעומת הדולר האמריקני - ערכו הנמוך אי-פעם. ירידת ערך הריאל האיראני החמירה עוד יותר את האינפלציה במדינה והעלתה את מחירי המזון, כמו גם מחירים של מוצרים אחרים שבהם תושבי איראן משתמשים מדי יום. כמו כן, המשטר באיראן העלה את מחירי הדלק המסובסד בתחילת דצמבר, מה שהגביר גם כן את חוסר שביעות הרצון של העם האיראני.
חמינאי, היום: "לא ניסוג במילימטר מהעקרונות שלנו"
29 בדצמבר: נגיד הבנק המרכזי של איראן, מוחמד רזא פרזין, התפטר מתפקידו - בזמן שהמחאות בטהרן התפשטו כבר לערים אחרות. המשטרה החלה לירוז גז מדיע לעבר מפגינים בטהרן כדי לפזר את המחאה.
30 בדצמבר: בעוד המחאות התפשטו לערים נוספות וכן לקמפוסים של אוניברסיטאות, נשיא איראן מסעוד פזשכיאן נפגש עם קבוצה של אנשי עסקים בכירים כדי להקשיב לדרישותיהם, והתחייב בפניהם כי ממשלו "לא יחסוך בשום מאמץ לפתרון בעיות הכלכלה".
31 בדצמבר: איראן מינתה את שר הכלכלה לשעבר, עבד אל-נאצר, לנגיד החדש של הבנק המרכזי. בינתיים, הרשויות בעיר פסה שבמחוז פארס באיראן הודיעו כי המחאות הפכו לאלימות לאחר שהמונים פרצו למשרד של המושל ופצעו שוטרים.
ההפגנות ברחבי איראן, אמש
1 בינואר: לפחות שבעה בני אדם נהרגו בהפגנות ברחבי המדינה, ההרוגים הראשונים במחאה. ההפגנת האלימות ביותר אירעו בעיר אזנא שמחוז לורסטאן, משם הופצו סרטונים ברשת שבהם נראו הרחובות עולים באש בעוד יריות נשמעות, והמוחים צועקים: "חסרי בושה! חסרי בושה!". סוכנות הידיעות האיראנית פארס דיווחה כי שלושה בני אדם נהרגו שם, ודווח כי מפגינים נוספים נהרגו במחוזות בחתיארי ואיספהאן, בעוד מתנדב בן 21 במיליציית הבסיג' של משמרות המהפכה נהרג בלורסטאן.
2 בינואר: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ העלה את הרף כשכתב ברשת החברתית שלו Truth Social שאם איראן "תהרוג באלימות מפגינים שלווים", ארצו "תבוא לעזרתם". באזהרה של טראמפ, חודשים ספורים אחרי שצבא ארה"ב הפציץ את אתרי הגרעין באיראן, נאמר עוד: "אנחנו ערוכים ומונים לפעולה". בינתיים, המחאות התרחבו והגיעו כבר ליותר מ-100 מוקדים ב-22 מתוך 31 המחוזות של איראן, כך על פי סוכנות הידיעות Human Rights Activists in Iran (HRANA) שבסיסה בארה"ב.
3 בינואר: המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, אמר כי "יש להעמיד את הפורעים במקומם" - במה שנחשב לאור ירוק לכוחות הביטחון להתחיל לדכא את ההפגנות בצורה אגרסיבית יותר. המחאות התפשטו ליותר מ-170 מוקדים ב-25 מחוזות, כשלפחות 15 בני אדם נהרגו ו-580 נעצרו.
6 בינואר: מחאה רחבה בבזאר הגדול של טהרן פוזרה על ידי כוחות הביטחון באמצעות גז מדמיע. מספר ההרוגים עלה ל-36, כולל שני אנשי כוחות הביטחון האיראניים. ההפגנות הגיעו ליותר מ-280 מוקדים ב-27 מתוך 31 המחוזות של איראן.
8 עד 9 בינואר: בעקבות קריאתו של רזא כורש עלי פהלווי, יורש העצר הגולה ובנו של השאה שהודח ב-1979 מהשלטון, המוני אנשים צעקו מחלונות ביתם ויצאו לרחובות במחאה לילית. המשטר הגיב בכך שחסם את האינטרנט, כמו גם שיחות טלפון בינלאומיות, בניסיון לנתק את המדינה בת 85 מיליון התושבים מהעולם החיצון. סוכנות הידיעות HRANA עדכנה כי עד כה נהרגו 42 בני אדם בהפגנות, בעוד 2,270 נעצרו.
