שנת 2026 תהיה שנת בחירות ותוצאותיה יקבעו אם ימשיך תהליך הרס מוסדות הדמוקרטיה בישראל, השלמת השתלטות השלטון על מערכות המשטרה, הצבא, השב"כ והמוסד, כרסום נמשך של המערכת המשפטית, הנצחת אי השוויון האזרחי בין חרדים לאחרים, הפקרת המיעוט הערבי לפשיעה רצחנית ועוני והמשך הזרמת משאבים להתנחלויות ומאחזים בשטחי יהודה ושומרון.
המפה הפוליטית בישראל לא צפויה להשתנות במידה ניכרת: שני הגושים הגדולים, הימין והשמאל-מרכז, ימשיכו בתיקו המתמשך בינם מזה שנים רבות. כמעט בכל מערכות הבחירות בעשורים האחרונים, היו אלה שני הגושים שזכו לכמעט שוויון והנציחון נקבע בהצלחת אחד הצדדים (לרוב של נתניהו) ביצירת קואליציה עם מפלגות מיעוט (עם החרדים, עם הימין הקיצוני ועוד).
תוצאות בחירות 2026 לא יהיו שונות, כפי שגם חוזים מרבית הסקרים כיום. התקווה לשינוי לא תבוא מהמפלגות המובילות כמו החדשה של נפתלי בנט, יש עתיד עם יאיר לפיד, הדמוקרטים עם יאיר גולן. שני הגושים הגדולים ימשיכו להתייצב במצב של אין מנצח ובסוף מי שייכנע יותר לסחטנות החרדים ומפלגות קיצוניות – ינצח. בוויתורים כאלה נתניהו מוצלח ומנוסה יותר וגם מוכן ללכת עד הסוף. המהפך לו מייחלים רבים בישראל לא יקרה בגלל בנט, גולן, לפיד או אייזנקוט. יחד ולחוד, הם יוכלו רק להציב מול נתניהו איום שיצריך אותו לוויתורים עוד יותר רבים וקשים לחרדים, לימין הקיצוני ולמעשה לכל מי שירצה (גנץ? יועז הנדל?).
התקווה היחידה שנותרה לשוחרי הדמוקרטיה בישראל היא בכיפה ובכאפייה, בציונות הדתית השפויה, ובהצבעת המגזר הערבי. הציונות הדתית בישראל מצאה שהיא במצב של גניבת זהות: סמוטריץ' ועמיתיו מהימין הקיצוני השתלטו על המיתוג של "ציונות דתית" וניכסו אותו לטובתם. אך רבים מחובשי הכיפות הסרוגות, בוגרי ישיבות תיכוניות, משרתים בצבא ומקריבים הרבה מעל חלקם באוכלוסייה – גילו כי סמוטריץ' אינו באמת ציונות דתית.
גם מתחת לכאפייה. חלקה של האוכלוסייה הערבית בישראל הוא מעל 20%, כלומר כ 24 מנדטים (!). אולם ערביי ישראל לא זוכים לייצוג הולם בעיקר בגלל אחוז הצבעה נמוך, בגלל פיצול פנימי בין מפלגות ואובדן קולות של מפלגות שלא חוצות את אחוז החסימה
הציונות שלו מאפשרת חוק השתמטות, תמיכה בנערי הגבעות וטרור יהודי, חלומות על התנחלות בעזה ואפילו הקרבת חטופים לטובת שרידות פוליטית. סמוטריץ' הוא לא הציונות הדתית של רוב הציונים הדתיים. התפוררות המפד"ל שהשכילה להיות ציונית ודתית, מתונה ושפויה, יצרה ואקום פוליטי אליו התגנבו מתחזים. היום, ובמיוחד לאחר שנתיים של מלחמה, מתפכחים רבים בצינות הדתית. הם שירתו במילואים וראו כיצד בשמם מוכר סמוטריץ' את ההשתמטות, מכשיר הטבות ענק רק לחרדים אך לא למשרתי מילואים מותשים ועסקים קורסים. מתחת לדגל האמיתי של ציונות דתית צריכה לבוא התארגנות חדשה, ייצוג אמיתי והוגן לסקטור רחב, אוהב עמו, משרת בנאמנות ועם זאת לא מתמכר להזיות בדמות אורית סטרוק.
24 מנדטים
אך לא רק מתחת לכיפות המתוסכלות יש פוטנציאל מבטיח: גם מתחת לכאפייה. חלקה של האוכלוסייה הערבית בישראל הוא מעל 20%, כלומר כ 24 מנדטים (!). אולם ערביי ישראל לא זוכים לייצוג הולם בעיקר בגלל אחוז הצבעה נמוך, בגלל פיצול פנימי בין מפלגות ואובדן קולות של מפלגות שלא חוצות את אחוז החסימה. אך גם לערביי ישראל יש כיום מצוקות מאיימות: העלייה בפשיעה, הרציחות הכמעט יום-יומיות שהפכו את חיי רבים לגיהינום של פחד מתמיד, העוני וההזנחה שנובעים גם ממשטר שאינו מעוניין לסייע ומקצץ בכל תקציב שהובטח למגזר הערבי. נתניהו, מודע לכוחה של הצבעה ערבית בישראל, מתכנן לפגוע בזכות ההתמודדות של מפלגות ערביות בנימוקים של תמיכה בטרור.
גבי וימןאבל המפלגות הערביות, אם ישכילו להתאחד, למקם בראש העדיפויות את טובת ערביי ישראל ולא ערביי עזה או שכם – יוכלו להכריע את גורל המשטר בישראל. 15 מנדטים הצפויים לגוש כזה יוכלו לתת תמיכה, מבפנים או מבחוץ, לממשלה שאינה מונהגת על ידי שונאי ערבים מושבעים, שוחרי טרנספר ומעריצי כהנא.
אם אכן התקווה הגדולה תלויה בכיפה ובכאפייה, הרי שאת מאמצי השכנוע והגיוס, את מפגני המחאה וההזדהות, יש להעביר לזירות אחרות. את הבייס של נתניהו (כ-25 מנדטים) לא ניתן לפורר וכך גם לא את הגוש החרדי הקבוע. אין טעם גם לשכנע את המשוכנעים מהמרכז ומהשמאל. מי שחפץ בשימור הדמוקרטיה בישראל, בשיבתה לימי שפיות, באי כניעה לקיצוניים סחטניים ובהבטחת שוויון לכל אזרחי המדינה – חייב לפנות לחובשי הכיפה והכאפייה: בין בני הציונות הדתית האמיתית שקולם נאלם ונעלם ובין ערביי ישראל המתונים נמצאים המצביעים החשובים. הם אלה המחזיקים את המפתחות לגורלה, לשבט או לחסד, של החברה הישראלית.
פרופסור גבי וימן, חוקר תקשורת פוליטית, בית הספר לממשל, אוניברסיטת רייכמן
