תחקיר קרב 7 באוקטבור במוצב יפתח חשף את גבורת התצפיתניות שפעלו בקור רוח, נחישות ומקצועיות. פועלן בצל הכאוס ששרר במוצב, הציל חיים רבים של לוחמים בשטח ביום הטבח ולאחר מכן, כשמחבלים עדיין שרצו בגזרה. לאחר הפרסום ב-ynet לפיו בעריכת התחקיר לא נגבו עדויות כלל מהתצפיתניות שתפקדו באותה השבת, והן אף לא הוזמנו להצגתו, לפני כחודש הוא הוצג במלואו לכלל המשרתות בחמ"ל.
- לכלל תחקירי 7 באוקטובר - לחצו כאן
בתחקיר מוזכרת תצפיתנית אחת, שריססה את המחבלים עם מקלע כבד דרך מערכת רואה יורה. אותה תצפיתנית היא איזבלה סנגר (23), שהתגייסה באוקטובר 2021 ואמורה הייתה להשתחרר בסוף אוקטובר 2023. אבל לאחר פרוץ המלחמה המשיכה בשירות מילואים רציף – עד מאי 2024.
"המחבלים, מותשים מהקרב הארוך והקשה, ניסו לצאת בכל זאת עם הישג ממחנה יפתח: הם גנבו ג'יפ האמר ודהרו איתו בחזרה לעזה. ואולם, תצפיתנית זיהתה זאת - והחלה לרסס אותם. המחבלים ירדו מההאמר והחלו לברוח רגלית, בתוך שטח ישראל, אך התצפיתנית ירתה לכיוונם - וחיסלה אותם", נכתב על איזבלה, שנחשפה רק לפני חודש לתחקיר.
בשיחה עם ynet היא שחזרה: "בחמ"ל יש חמש מערכות רואה-יורה. המחבלים פגעו בכולן. כשהגעתי לחמ"ל לתגבר – אמרו לי שהן לא עובדות. זו מערכת ישנה ואני הכרתי אותה טוב מאוד. רציתי לבדוק אם בכל זאת אחת מהן תעבוד. גיליתי שמצלמה של אחת מהן עובדות ואמרתי לתצפיתניות שאני עושה ירי בדיקה לשטח החולות. יריתי וראיתי שהיא עובדת".
"תפסתי את העמדה וכיוונתי למחבלים, קיבלתי אישור – ויריתי", היא אמרה. "ידעתי שאלו מחבלים. הם הסתתרו מאחורי בטונדות, ובהתחלה לא הצלחתי לפגוע בהם - ואז התצפיתנית אמרה לי לחכות שמעט יתקדמו, ויהיה טווח מדויק יותר. חיכיתי עם הרואה-יורה, כיוונתי לנקודה בגדר שאליה יגיעו וכשהם הגיעו פתחתי שוב באש. בהצגת התחקיר לפני כחודש בעצם גיליתי שהם חוסלו".
"אפשר היה להיעזר בעדויות שלנו בעריכת התחקיר, בטח אלו שתצפתו על הקרבות באזור יפתח וזיקים", אמרה על ההחלטה לא להיעזר בהן בעדויות. "יש לנו הרבה מידע, ויש לנו ראייה מקיפה שיכלה לתרום המון לעיבוד של המידע ולהבנת תמונת המצב המלאה. אני גאה בעצמי ובכל הבנות בחמ"ל. כל התצפיתניות במשמרת ואלו שהגיעו לתגבר תפקדו מצוין ונתנו כל מה שהיה להן".
20 בנות בלי אוויר
באותו בוקר, הילה אברהם (21) ממושב שדה אברהם שבחבל שלום סיימה משמרת בשעה 5:00. עם תחילת מתקפת הפתע הייתה במגורי הבנות. "רצנו למיגונית הפתוחה. הבומים והצבע אדום לא הפסיקו", סיפרה. "אחרי כ-20 דקות שש בנות התלבשו ורצו לחמ"ל, כי דיווחו על פשיטה מהים לכיווננו.
"בחמ"ל היו זקוקים לעזרה, לזהות את הפולשים", תיארה. "אני נשארתי במיגונית, כעבור כחצי שעה הנחו אותנו להיכנס לכספת הממוקמת במגורים (מיגונית סגורה - ג"ג). במקום הקטן הזה, היינו כ-20 בנות בצפיפות, בלי אוויר. בסביבות 9:30 החלטתי לצאת לחמ"ל עם חברה נוספת, בכניסה נשפך המון דם, אנשים שנפצעו שפונו לשם לטיפול רפואי".
לדבריה, "בזמן הזה בקושי תקשרתי עם ההורים שלי שהיו בבית, בעצמם בסכנה כתושבי העוטף. התקשורת שלהם נפלה - הם לא ידעו מה קורה איתי ואני לא ידעתי מה איתם. ברגע שנכנסתי לחמ"ל עליתי למשמרת. הדבר הראשון שראינו בעמדות היו הצילומים של המחבלים עם הנשקים על ההאמרים, ובהמשך גם תושבים עזתים שגונבים דברים".
היא סיפרה כי מאז אותה שבת, התצפיתניות לא עזבו את החמ"ל למשך 11 ימים רצופים. "לא התקלחנו שבוע, חפפנו את השיער בכיור. ישבנו במסדרון החמ"ל, בנים ובנות, צפופים כולנו במשך כל התקופה הזו. אסור היה לנו לצאת וגם היה לנו ברור שאנחנו חייבות להיות שם כל הזמן ולמלא את התפקיד שלנו", תיארה. "להבנתי, טיהרו את הבסיס שלנו רק בערב 7 באוקטובר, אבל מסביבו עדיין שרצו מחבלים שגם ראינו בתצפיות שלנו". במשך כל אותם ימים, העידה הילה, "לא האמנו שזה קרה לנו, היה לחץ גבוה. כל הסיוטים הכי גרועים התממשו".
אברהם הייתה בין הראשונות שהוצג להן תחקיר המוצב ב-12 ביוני. "היינו בטוחות שיפרטו יותר על מה שעברנו שם בחמ"ל תצפיתניות. התאכזבנו שבכלל לא שאלו אותנו שאלות במהלך עריכת התחקיר, וכששאלנו למה לא דיברו איתנו - אמרו לנו שאנחנו לא מספיק רלוונטיות לאסוף מידע לתחקיר", אמרה. "לטענתם, הוא התמקד בנופלים במוצב, ולא בסיפור החיילים ששרדו את התופת".
בכל זאת, ממה שכן נכתב על התצפיתניות בתחקיר, שיתפה אברהם כי "היינו שם בערך 15 חיילות בתחקיר, ומצאו לנכון לשבח את פועלה של אחת מהן. מגיע כל הקרדיט, אבל מגיע לכולנו שישמעו אותנו. במוצב יפתח אף אחת מהתצפיתניות לא הפקירה את העמדה שלה. לא הסטנו את המבט שלנו לרגע, גם כשהיו לנו מחבלים ממש מחוץ לחמ"ל".
נ' (22) ששירתה במוצב נחשפה לראשונה לתחקיר שפורסם היום לפני כחודש. "מה שכן הוצג על הפעילות שלנו כתצפיתניות בתחקיר, העריך את העשייה שלנו ופרגן לפעילות", סיפרה. באותה הנשימה, חידדה כי "צריכים היו לשתף אותנו לפני כן בממצאים. חיכינו במשך שנתיים שלמות לשמוע מה קרה באותו היום, קיבלנו ממש פצצה לפנים אחרי שנתיים. אם היינו יותר מבינות מה קרה בעצמנו - היינו מצליחות להשלים עם מה שקרה יותר מהר".
עדי שדה (21) מנס ציונה תיארה כי התחקיר "סגר לי מעגל בכמה מובנים, ועזר להבין מה קרה בדיוק באותו היום. למשל הירי של הרואה-יורה - גילינו רק מתוך התחקיר שהמחבלים פיזית חדרו לתוך המוצב ולא היו רק מסביבו. הבנו שמחבלים חטפו באותו היום האמר לשטח שלהם, והמפקדת בחמ"ל (איזבלה - ג"ג) פעלה בצורה מדהימה. היא לא חשבה פעמיים ופתחה לעברם בירי, חיסלה אותם במקום".
לדבריה, "עשינו כל כך הרבה דברים ביום עצמו ובימים שאחריהם. גם בימים שאחרי 7 באוקטובר המחבלים המשיכו להתחבא בדיונות, והלוחמים בשטח לא היו יודעים עליהם בכלל. היו אירועים רבים שאם התצפיתניות לא היו מתריעות – הלוחמים היו מפספסים. הם התחבאו במקומות אסטרטגיים שרק המצלמות שלנו יכולות לראות. בזכות ההתרעות - הצלנו חיים.
"כמה ימים אחרי 7/10 ראיתי מחבל צמוד לש.ג של יפתח, הכוונתי לשם כוחות בעצמי והם חיסלו אותו. הסבירו לנו אמנם שהתחקיר מתמקד בעיקר בסיפורי הנופלים במוצב, אבל ראוי שבנוסף יתייחסו יותר בהרחבה לפעילות שלנו תחת התופת. בנות נתנו מעצמן הכול, למרות כל מה שהתרחש סביבן".
