רבע שעה מתל-אביב מתקיימת מדינה בתוך מדינה. אקס טריטוריה שנהנית מתקציבי הציבור אך מתנערת מחובות. רבים מתושבי המקום הזה אינם נושאים בנטל הכלכלי או הביטחוני, אך נהנים מפירותיו. סמלי ריבונות אינם רצויים שם. חיילים ושוטרים מתקבלים בעוינות, ואזרחים שאינם נראים או חושבים כמותם נחשבים זרים.
השבוע קיבלנו לכך הוכחה נוספת. חיילות צבא ההגנה לישראל שנכנסו לבני ברק נתקלו באלימות קשה. גם שוטרים שהוזעקו למקום הותקפו. ניידת הועלתה באש והתהפכה. החיילות חולצו בבהילות, והשוטרים נסוגו כאילו נקלעו לשטח אויב. התגובה הרשמית הייתה גלגול אחריות ותמיהה כיצד העזו חיילות להיכנס ללא תיאום. עצם השאלה מעידה עד כמה התערער מושג הריבונות.
1 צפייה בגלריה
 מחאה בבני ברק נגד חוק הגיוס
 מחאה בבני ברק נגד חוק הגיוס
מחאה בבני ברק נגד חוק הגיוס
(צילום: שאול גולן)
שבוע קודם לכן נכנסנו לשם גם אנחנו, פעילי ארגון המילואימניקים הצעירים ״כתף אל כתף״, כדי לקיים שיח מכבד על גיוס לצה״ל. לא פרובוקציה, אלא פנייה לאחינו החרדים לנשיאה משותפת בנטל. התשובה הייתה אלימות ברוטלית של מאות משתמטים. אבנים, חזיזים ורימוני הלם מאולתרים הושלכו לעברנו, קומץ צעירים ששירתו בשנתיים האחרונות את המדינה. המשטרה עמדה במרחק ולא התערבה. הרגע המביש מכולם הגיע כאשר נער מתפרע בעט בלוחם קטוע הרגל יובל שליט ועיקם את הפרוטזה שלו.
מי שמטיף לדרכי נועם ולנתיבות שלום בחר באלימות. מולנו הם גיבורים. מול חמאס שתיקה. לא מדובר במעידה, אלא בתופעה. בני ברק הפכה לסמל של התרסה כלפי סדר, חוק ומשילות. אזור ללא משילות בלב המדינה, שבה מי שלא עומד בקוד החרדי מסתכן בגופו. אנחנו מממנים, אנחנו מגנים, ואנחנו גם סופגים הסתה שיטתית נגד הצבא ונגד עצם סמכותה של המדינה.
בשעה שהרמטכ״ל מתריע על מחסור חמור בלוחמים, הדרג הפוליטי עסוק בהישרדות. ביטחון המדינה נדחק מפני ביטחון הכיסא - כיסאולוגיה
ומי שממתין להתמתנות מצד ההנהגה החרדית מתבדה. ההכרזה כי אף בן ישיבה לא יתגייס אינה אמירה שולית אלא קו מדיניות. בשעה שהרמטכ״ל מתריע על מחסור חמור בלוחמים, הדרג הפוליטי עסוק בהישרדות. ביטחון המדינה נדחק מפני ביטחון הכיסא - כיסאולוגיה.
האמת פשוטה וברורה: אין צורך בחוק גיוס חדש - חוק שירות ביטחון קיים, ומחייב. כל ניסיון לעקוף אותו באמצעות פטור גורף לתלמידי ישיבות הוא חוק השתמטות במסווה. חוק כזה יעמיק את הקרע, יפגע בשילוב החרדים ויערער את עתידנו המשותף.
יונתן שלויונתן שלוצילום: אלדר מור
ריבונות היא לא רשות. שוויון בנטל איננו סיסמה. זו חובתה הבסיסית של מדינה כלפי אזרחיה ושל אזרחים כלפי מדינתם. אם נמשיך להשלים עם מדינה בתוך מדינה, נתעורר יום אחד למדינה שלא מסוגלת להגן על עצמה.
רס"ב מיל' יונתן שלו הוא ממייסדי ארגון המילואימניקים "כתף אל כתף"