אישה שהואשמה בתקיפת בן זוגה זוכתה בבית משפט השלום בנתניה מהמיוחס לה. השופט גיא אבנון קבע בהכרעת הדין כי "משטרת ישראל פעלה ברשלנות, שמא בעצלות, כשנמנעה מלבצע פעולות חקירה בסיסיות".
הזיכוי התרחש בהמשך למשפט, שהתנהל על עבירה של תקיפת בן זוג, אחרי שהחקירה החלה בתלונה שלה כנגד בן זוגה, בעקבות חשדה כי הפיץ תיעוד אינטימי שלה בניגוד לרצונה. תיק החקירה נגד בן הזוג נסגר מחוסר אשמה, אחרי שהמשטרה נמנעה מביצוע פעולות חקירה נדרשות.
בן הזוג, שהעיד בבית המשפט כי הותקף בידי בת זוגו, הודה בפני מוקדנית של המשטרה כי תקיפה לא הייתה: "אין פה כלום. לא נגעה בי. לא נגעתי בה". גם בפני סייר שהגיע לביתו לא העלה בן הזוג טענה אודות אלימות פיזית מצידה של בת זוגו, וכך אף במכתבי בא כוחו למשטרה ולתביעה, שבהם ביקש לסגור את תיק החקירה שנפתח נגדו. רק לקראת סוף חקירתו במשטרה טען כי בת זוגו תקפה אותו, כדי להתמודד עם העבירה שיוחסה לו.
לטענת התביעה המשטרתית, הסרטונים שבהם נראית הנאשמת רודפת אחרי בן זוגה מלמדים על כך שקודם לכן הפעילה כלפיו אלימות. בית המשפט ביקש לברר הכיצד בוצעה הקפיצה הלוגית: "איפה ההוכחה לבעיטה?". על כך השיבה התובעת: "אני מסכימה שיש ספק בעניין הבעיטה".
השופט גיא אבנון קבע בהכרעת הדין כי "בשלב זה, לאחר שבאת כוח המאשימה אישרה כי קיים ספק באשר למעשה העבירה המיוחס לנאשמת, הופסק הדיון על מנת לאפשר למאשימה לפעול כמצופה מתביעה אחראית והגונה ולחזור בה מכתב האישום. למרבה התדהמה, לאחר שנועצה בממונים עליה, הודיעה באת כוח המאשימה כי היא מבקשת לחזור בה מטענתה באשר לקיומו של ספק להוכחת האשמה, להשלים את סיכומיה ולהרשיע את הנאשמת. לא אמשיך ואפרט את טיעוני באת כוח המאשימה, שבהם נעה צעד לפנים ושניים לאחור, הצהירה על הסכמות לדברי בית המשפט, ורגע לאחר מכן חזרה בה".
"אומר באופן ברור ונחרץ", הוסיף, "באת כוח המאשימה, שהופיעה לפניי, מוכרת לי כתובעת ישרה, חרוצה והגונה. ברם, התנהלותה של המדינה בהליך דנן (לשכת התביעות של משטרת ישראל) אינה שעתה היפה של המאשימה. חומרי החקירה שעמדו לפני המאשימה לא הקימו יסוד סביר להרשעתה של הנאשמת ולא הצדיקו את הגשתו של כתב האישום. אם כבר, משטרת ישראל פעלה ברשלנות, שמא בעצלות, כשנמנעה מלבצע פעולות חקירה בסיסיות, בראש ובראשונה, לצורך בירור תלונתה של הנאשמת כנגד המתלונן".
לסיכום אמר כי "לאחר הגשת כתב האישום ניתנו למאשימה הזדמנויות לחזור בה: תחילה, משנשמעה עדות המתלונן ולאחריה הערות בית המשפט; בשלב שני, לאחר שנשמעה עדות הנאשמת; ולבסוף, לאחר שבמהלך סיכומיה אישרה באת כוח המאשימה כי קיים ספק באשמתה של הנאשמת. התנהלות המדינה, שחרף גילויים אלה בחרה להמשיך בניהול המשפט עד תומו - סותרת את חובתה לפעול לחקר האמת, להבדיל מחתירה להרשעה בכל מחיר; נמצאת בניגוד חריף לעקרונות יסוד של צדק ויושרה העומדים בבסיס המשפט הפלילי; ופוגעת בזכותה של הנאשמת להליך הוגן. להסרת ספק אדגיש כי קביעותיי הקשות כלפי המאשימה אינן נובעות, חלילה, מעצם זיכויה של הנאשמת, אלא כתוצאה בלתי נמנעת של הממצאים באשר להתנהלותה של המאשימה לאורך ההליך".
