אפשר להתחיל מהסוף: ח"כ חילי טרופר, ידיד אמת ואיש אמונו של יו"ר כחול לבן בני גנץ, חתם על ארון הקבורה הפוליטי של כחול לבן. קשה להאמין - על כל נפלאותיה והפתעותיה של המערכת הפוליטית שלנו - שמנהיג פוליטי יכול לצאת ממצב אנוש כל-כך. אם הייתה חוליה אחת חזקה שהחזיקה את גנץ באוויר והותירה איזה סיכוי לכחול לבן, זה היה טרופר. אבל גם החולייה הזו השתחררה ויצאה לדרך פוליטית חדשה.
נתחיל עם גנץ. מאז הצטרף לחיים הפוליטיים ב-2019 הוא עמד בראשות מפלגות ורשימות עם שותפים רבים. אין טעם להזכיר את כולם. איש לא נותר שם. המכנה המשותף של כולם זה חוסר אמון בינם לבין מי שהמציא את הסלוגן המפואר "ישראל לפני הכל". שותפיו לשעבר שהיו איתו בכוורת או בקוקפיט דווקא מעידים שאצל יו"ר כחול לבן זה היה "גנץ לפני הכול".
הטרגדיה של גנץ שהוא נשאר אולי ממלכתי, אבל בלי מחנה. לא רק של תומכים ומצביעים; אלא גם של נאמניו שנוטשים אותו אחד-אחד
גנץ שיחק על הטיקט הממלכתי. נכנס לממשלת נתניהו בתקופת הקורונה והצטרף לממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' לאחר 7 באוקטובר כדי להציל את המדינה. לכן גם הקים את המחנה הממלכתי. אבל הטרגדיה של גנץ שהוא נשאר אולי ממלכתי, אבל בלי מחנה. לא רק של תומכים ומצביעים; אלא גם של נאמניו שנוטשים אותו אחד-אחד. גדי איזנקוט היה האיש הראשון שטען שהמלך הוא עירום. הוא היה בטוח שיהיו פריימריז ותהליכי דמוקרטיזציה, עד שהבין שגנץ מרמה אותו. לא פריימריז ולא נעליים. איזנקוט נטש ראשון, אחריו הצטרף מתן כהנא ובהמשך הצטרפה גם אורית פרקש הכהן.
גנץ החזיק את הראש מעל המים הפוליטיים בזכותו של טרופר. הוא סיפר לו שהחליט ללכת על קמפיין חדש שירים אותו מעבר לאחוז החסימה: לא מחרימים יותר את נתניהו ופועלים להקמת ממשלת "הסכמות לאומית". אבל לסלוגן הזה לא היו קונים וגנץ ומפלגתו נשארה הרחק מתחת לאחוז החסימה.
ההחלטה של חילי טרופר היתה קלה ומתבקשת, אבל עברו עליו לא מעט ייסורים. אין בו זדון והוא פוליטיקאי שלא ימהר לתקוע לשותף שלו סכין בגב. כבר בחודש ינואר חשפנו ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet כי טרופר שוקל פרישה והוא בדרך החוצה. הוא הציב לגנץ דד-ליין: אם כחול לבן לא תעבור את אחוז החסימה אחרי "קמפיין ההסכמות" – הוא פורש. "אני לא אשרוף קולות", אמר בשיחות סגורות. לאמיתו של דבר, זה היה צריך לקרות הרבה קודם. אבל טרופר חיכה בגלל המלחמה עם איראן. הוא עוזב את גנץ, אבל לא את החיים הפוליטיים. הוא נחשב לשחקן פוליטי מבוקש על הטיקט של ימני-לייט, ממלכתי, איש הציונות הדתית, שרוצה לתת מסגרת פוליטית לאנשים כמותו. לכן, טבעי שטרופר יצטרף לאחת המסגרות הפוליטיות הקיימות: בנט, איזנקוט או אפילו יו"ר מפלגת המילואימנקים יועז הנדל.
ומה יעשה גנץ? הוא טוען שימשיך עד הסוף. שהוא לא מוותר. מומלץ לקחת את ההבטחה הזו בערבון מוגבל.
