ביום חמישי בלילה, שעה וחצי לפני שנהרג באירוע טנק המג"ד בדרום לבנון, שלח נוה חבשוש הודעה לאביו שבה כתב לו שהוא אמור לצאת הביתה ביום ראשון, אבל שלא יספר לאימא כדי שלא תהיה עצובה אם יקרה משהו. ביום שישי בבוקר, כשקצינים הגיעו להודיע להם שבנם נפל, הקריא חיים חבשוש לאשתו עינב את ההודעה.
"הייתה לי את הזכות להיות אימא שלו", אומרת היום (שלישי) עינב ל-ynet. "עברתי איתו מסע מהלידה שלו עד יומו האחרון, והוא חי חיים מלאי משמעות של אהבת הארץ ואהבת אדם. היו לו עיניים טובות. קראנו לו ילד מגנט כי הוא סחף אחריו כל כך הרבה אנשים ומגוונים".
(צילום: גיל יוחנן )
היא מספרת על ילד חברותי וחדור מטרה: "הוא היה האור שלי, האושר שלי והצדיק שלי. אני אומרת 'היה' אבל הוא עדיין. אחד הדברים שאני לוקחת ממנו לעצמי זה לקום כל בוקר בתחושת שליחות. השליחות שלי היא להיות אימא טובה לאחיות שלו נועם ונסיה. לא באנו סתם לעולם. אם כל אחד ייקח קצת מנוה ויקום בבוקר עם תחושת שליחות, הוא יחיה חיים אחרים ויחווה משהו אחר בנפש".
בן 20 היה סמ"ר נוה חבשוש במותו. לאחר שנפל מצאו הוריו מחברת מכתבים שהשאיר ובה כתב על המשמעות של להיות חייל. עינב: "בלילה לא הצלחתי להירדם. הייתי בחדר שלו, הסתכלתי דרך החלון וביקשתי שייתן לי סימנים. ביקשתי סליחה שאני מחטטת לו בדברים ופתאום מצאתי את המחברת הזאת. זה נתן לי הרבה כוח. מילים נותנות כוח, בעיקר כשזה בכתב היד שלו".
לפני גיוסו לצבא רצה נוה להגיע לגולני, וכששובץ לחיל השריון שקל את צעדיו. את ההחלטה הסופית הוא קיבל לאחר שיחה עם הרב שלו. "בבית שלנו דובר על כך שאיפה שאתה נמצא - אתה חי חיי שליחות", ממשיכה האם. "בלילה לפני הגיוס הוא אמר לי 'אני בשריון'. מהרגע שהתחיל הוא היה החייל הכי מורעל בחיל. לפני שבועיים המג"ד ביקש ממנו לצאת לקצונה. הוא ענה שיש לו עוד מה לתרום בלחימה והוא ייצא לאחר מכן".
בהספד שנשאה בלוויה ביום ראשון סיפרה עינב שנוה ידע שהיא בהיריון: "יומיים לפני שהוא נהרג שלחתי לו הודעה וכתבתי לו שתמיד הוא יישאר הנסיך הבלתי מעורער של הבית, ושיש לו אחות. הוא כל כך התרגש ופחד עליי. זאת הייתה השיחה האחרונה שלי איתו".
"לוקחת לעצמי להסתכל על החיים האלה בעיניים של נוה". עינב חבשוש עם תמונת בנה
(צילום: גיל יוחנן )
הלווייתו של סמ"ר נוה חבשוש ז"ל
(צילום: אלכס קולומויסקי )
נוה היה ילד הסנדוויץ' של המשפחה, בין נועם הבכורה ונסיה הצעירה. אתמול כתב אביו חיים בפייסבוק שהסיטואציה קשה לנסיה, והיא רוצה שגם אותה יחבקו.
עינב: "בלילה כשחזרנו מהלוויה נסיה כעסה וצעקה 'נוולי, נוולי'. היא באה אליי עם הידיים למעלה ואמרה 'אני מושכת אותו'. והיא אמרה 'אני גם חלק מהמשפחה וזה לא פייר שמחבקים אתכם ולא מחבקים אותי'".
בימי שישי נוהגים בני משפחת חבשוש לספר על משהו טוב שעבר עליהם השבוע, ועל משהו פחות טוב שעברו. "אחרי שהוא נהרג חשבתי שלא יהיו לי דברים טובים להגיד, אבל בכל יום שעובר, אני אוספת לעצמי דברים כאלה, ויש פה כל כך הרבה דברים טובים", אומרת עינב. "הבית שלנו פתוח ומגיעים לפה דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים. ראיתי פה את הכוח של הקהילה ביישוב אדם את העוצמה של בנימין. זה פסיפס מגוון ו'טוב גדול'. יש חיבור לבבות שאני בטוחה שאדבר עליו בשולחן שבת.
"אני אגיד לנסיה שמתוך החושך הגדול בשבוע שעובר עלינו יש טוב, ואם נסתכל בעיניים של נווה, בכל סיטואציה שאנחנו נמצאים בה, אנחנו נראה טוב. הוא באמת ילד שלא ראה שום דבר רע. ואני לוקחת לעצמי להסתכל על החיים האלה בעיניים של נוה".
