צ'רלס דארווין, אבי תורת האבולוציה שניסח את תורת הברירה הטבעית, הציע שתי תובנות מהפכניות. הראשונה: הישרדות היא הכוח הקובע בטבע. השנייה: לא החזק ביותר או האינטליגנטי הוא ששורד, אלא זה המגיב בדרך הטובה ביותר לשינוי. דארווין לא דיבר על ערכים וגם לא על אינטרסים. הוא הכפיף את האיזון ביניהם ל-DNA של הישרדות: התנהלות פרואקטיבית מול הנסיבות המשתנות. כלל ההישרדות חל על כולם: אורגניזמים, מדינות לאום, מעצמות, תאגידים עסקיים וארגונים מכל סוג. מי שלא מתמודד בהצלחה עם השינוי בנסיבות - נחלש, מתכלה ועובר מהעולם. המנצחים הם אלה שצלחו את ההתמודדות עם השינוי, תוך שהם משתנים בעצמם.
ועדיין, במאבק להישרדות יש הבדל בין חזקים לבין חלשים. למעצמות שמכתיבות את סדר היום הבינלאומי יש יתרון מובנה של יכולת התאוששות מכשלים אסטרטגיים (למשל מלחמות וייטנאם או עיראק) וממה שההיסטוריונית ברברה טוכמן כינתה "מצעד האיוולת". לעומתן, החלשים נדרשים להתנהל בזהירות ולתמרן בין ערכים לאינטרסים. אין להם מרחב אימפריאלי לטעויות או מותרות כגון זמן לתיקון כשלים. אם הם נכשלים בהתמודדות עם המציאות המשתנה, יש להישרדותם תאריך תפוגה שמתקרב לאט, ואז בבת אחת, כלשונו של ארנסט המינגווי.
דרוויניסט ישראלי יאמר לראש הממשלה הבא בנימין נתניהו: דבר ראשון, קח את המסוק לעמאן ושקם את יחסיך עם מלך ירדן עבדאללה. החשיבות של מערכת היחסים עם הממלכה ההאשמית כל כך ברורה עד שאין צורך להכביר מילים. שנית, אל תשרוף את הגשרים עם המפלגה הדמוקרטית האמריקנית. כפי שמראות בחירות האמצע מהלילה, הדמוקרטים מייצגים חצי מאוכלוסיית ארה"ב. אכן, האגף הפרוגרסיבי הוא אנטי-ישראלי וגם נגוע באנטישמיות, אך רוב מובהק של המפלגה הדמוקרטית, בהנהגת יו"ר הקונגרס ננסי פלוסי והסנטור צ'אק שומר, ובמיוחד הנשיא ג'ו ביידן, שומרים עדיין אמונים למדינת ישראל, ואפילו בקנאות.
מצד שני, מר נתניהו, הרפובליקנים והקהילה האוונגליסטית מצטיירים כתומכי ישראל ללא סייג. בפועל, הימין הקיצוני והאנטישמי לא מוגבל עוד לשולי המפלגה. חברת הקונגרס מג'ורג'יה, מרג'ורי טיילור גרין, שנבחרה מחדש ומייצגת את הימין הקיצוני והעליונות הלבנה, היא אנטישמית מוצהרת. ב-2018 היא טענה שהשריפות בקליפורניה נגרמו על ידי חייזרים ממשפחת רוטשילד.
בהתאם, הדרוויניסט הישראלי יזכיר לנתניהו שבעשור האחרון בחרה ישראל לטאטא את הבעיה הפלסטינית מתחת לשטיח. נכון שאין, ולא היה, פרטנר פלסטיני לסיום הסכסוך. מאז ימי המופתי, דרך שלטון יאסר ערפאת ועד ממשיכו אבו מאזן, הפלסטינים מסרבים לסיים את הסכסוך, והנהגה אחרת לא נראית באופק. ועדיין, מר נתניהו, בקדנציה שתקבע את מורשתך לא תוכל להמשיך להתעלם מהמוקטעה. יורשי אבו מאזן עשויים להיות שותפים להסדרים מוגבלים ביהודה ושומרון שימתנו את החיכוך, יחזקו את משילות הרשות, יבטיחו ביטחון אישי ויאפשרו בהדרגה מגעים להסדר מדיני. כל אלה בתנאי שישראל תראה ברשות שותפה, גם אם מוגבלת וחלקית, ובחמאס אויב, במקום ההיפך.
ולבסוף, מר נתניהו, קולות מההיסטוריה. ווינסטון צ'רצ'יל, מושא הערצתך, אינו בהכרח המדינאי הרלוונטי לענייננו. דווקא בן בריתו והנמסיס שלו, הגנרל הצרפתי שארל דה-גול, מתאים יותר, כפי שעולה מביוגרפיה מקיפה חדשה שכתב ההיסטוריון פרופ' ג'וליאן ג'קסון.
ד"ר שמואל חרל"פבדצמבר 1961 הגיב דה-גול, אז כבר נשיא צרפת, לשר בכיר שתמך בסיפוח אלג'יריה: "אתה רוצה להקים ישראל צרפתית. ראה את ישראל. כל העולם הערבי נגדה. אך לפחות הישראלים נלחמו למען עצמאותם לאחר שכבשו את מדינתם. המתנחלים הצרפתים רוצים שאנחנו נהיה תלויים בהם. אך אנחנו לא נהיה מוכנים לתלות את גורלנו ועתידנו הלאומי בגחמות של 'הרגליים השחורות' (כינוי למתנחלים הצרפתים באלג'יר, ש.ח). אם נקבל את עמדתך, כל העולם יקום נגדנו".
דה-גול סירב לספח את אלג'יריה, העניק לה עצמאות מלאה והחזיר מיליון מתנחלים "הביתה", לתחום צרפת. לאחר מלחמת ששת הימים, במסיבת עיתונאים בסתיו 67', הוא הכתיר את העם היהודי כ"עם גאה, בוטח ושתלטן". הוא גם חידד מה שנראה היום כנבואה שהתגשמה בחלקה: "ביחס לשטחים שישראל השתלטה עליהם, היא מתארגנת לשלטון כיבוש שילווה ברדיפה, דיכוי וגירושים, ומולה תעלה התנגדות (רזיסטנס) שישראל תכתיר כ'טרור'... ברור שהסכסוך לא הסתיים ושלא יהיה פתרון זולת הסכם בינלאומי". בפרפראזה על שירו של יענקל'ה רוטבליט, דברים שראו שם לא מפנימים כאן.
- ד"ר שמואל חרל"פ הוא איש עסקים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
