אחד הכשלים שהוצגו בתחקיר העל שהגיש צה"ל על מחדל השביעי באוקטובר, הוא לגבי ההגנה המרחבית. הוועדה החוקרת קיבלה את קביעת צוותי התחקיר לפיה גבורת הרבש"צים ולוחמי כיתות הכוננות הייתה גורם משמעותי ומשפיע על תוצאות הקרבות בחלק מהיישובים. צוות המומחים מצא כי על אף שמושאי ההגנה הם היישובים והאזרחים במרחב, ניכר כי המרחב האזרחי ומרכיבי ההגנה המרחבית נשחקו ונדחקו לשולי מימוש תפיסת ההגנה.
גבורתם של חברי כיתות הכוננות והרבש"צים, מטובי בניה של מדינת ישראל תאיר לנצח. לא רק שהם הצילו קהילות ואת חייהם של רבים, אלא שגבורתם החייתה את אתוס היהודי הלוחם, הגיבור המודרני. היהודי הלוחם נוסח שמשון הגיבור התנ"כי, שקם למול אלפי פלישתים ובמכה אחת מחזיר את השליטה לידיו .
אלא שהגבורה הזו, רק ממחישה את עומק הכישלון המערכתי.
כפי שאמר עידן עמדי, כאשר ספד בדמעות להדר גולדין ז"ל: "השביעי לעשירי הוא לא אסון, הוא מחדל. אסון אומרים על סערות טבע, על שריפות, על תאונות. השביעי לעשירי הוא מחדל, עיוורון מכוון על אף כל הסימנים שהיו חרוטים על הקיר".
מאז פרוץ המלחמה הוצבו ביישובים יחידות הגמ"ר, חיילי מילואים שגרים ביישובים, מצויידים ומאומנים על ידי צה"ל, בניהולו של הרבש"צ שעובד במשרד הביטחון. יש להפוך את הפתרון הזמני הזה לקבוע ולהקים בסיס צבאי בשירות קבע בכל אחד מהיישובים
מהכישלון הזה צריך ללמוד. השמירה על היישובים כשלה. תפיסת ההגנה המוטעית הובילה לחדירות המאסיביות ליישובים. מוכרחים לשנות את השיטה. הכישלון הוא בהסתכמות מראש על גבורתם של אזרחים מתנדבים, הקרויים בשם המפוצץ "כיתות כוננות". מדובר בקבוצה של 13 תושבים, בעלי משפחות, קריירה וחיים אזרחיים מלאים אך נתונים בכל רגע נתון להקפצה בהודעת וואטסאפ. ההצטיידות של כיתת הכוננות אינה סדירה וגם לא איכות האימון. הרבש"צ שמנהל את כיתות הכוננות הוא בעל תפקיד יחיד בשכר שממומן על ידי משרד הביטחון, אך כפוף בפועל למזכיר והנהלת היישובים.
מדינת ישראל הגדירה 300 ישובי גבול הנתונים לאיום בטחוני ממששי מתמיד. ישנם כאלו המצטיינים יותר ופחות מטבעם של הדברים בניהול המערכת. מנהלי הקהילות, מזכירי המשק או מזכירי הישובים - ההגדרות משתנות בהתאם למודל היישובי קיבוץ, מושב, או יישוב קהילתי- מנהלים היבטים רבים בישוב דוגמת קהילה, חינוך, תרבות, רווחה, אחזקה, נוי וכן, גם ביטחון.
מערכת שפגה תוקף מזמן
התפיסה המרחבית ההגנתית שנשענה משנות ה-50 בהם נחקק חוק כיתות הכוננות ובשנות ה-70 בהם נקבע חוק הרבש"צים - היא מערכת שפגה תוקף מזמן ויש לעדכן אותה. אי אפשר להשעין ביטחון של קהילה שלמה על דמות אחת בשכר, שמנהלת 13 מתנדבים, בניהול מקצועי כפול, באזורים כה רגישים ביטחונית.
תירא אל כהןיותר מכך, המערכת המיושנת, שלא עודכנה מאז טרום ימי האינתיפאדה הראשונה צריכה להשתנות מהותית. מאז פרוץ המלחמה הוצבו ביישובים יחידות הגמ"ר, חיילי מילואים שגרים ביישובים, מצויידים ומאומנים על ידי צה"ל, בניהולו של הרבש"צ שעובד במשרד הביטחון. יש להפוך את הפתרון הזמני הזה לקבוע ולהקים בסיס צבאי בשירות קבע בכל אחד מהיישובים.
בימים אלה ישנם דיווחים סותרים על סגירה או צמצום של יחידות ההגמ"ר - זהו צעד בכיוון הלא נכון. השיטה ההגנתית שנשענה על האזרחים, הוליכה אותם כצאן לטבח באותו יום נורא. המחדל הוא עצום, ובכל הנוגע להגנה על הישובים, לא השכלנו לבנות כוחות מתאימים לגודל האיום. "לעולם לא עוד" צריכה להפוך מסיסמה לשיטת עבודה.
תירא אל כהן היא נשיאת ומייסדת "קדמה - התיישבות צעירים"
