1 צפייה בגלריה
פתיח נורין
פתיח נורין
פתחי נורין
(צילום: IJF)
אנחנו כבר רגילים לזה. אירוע שפעם היה גורר כותרות ודיונים הפך לדבר של מה בכך - ספורטאי ממדינה ערבית פורש מקרב נגד ישראלי. גם העובדה שזה קורה באולימפיאדה לא גורמת לרעידת אדמה. בואו נאמר שהספורט הישראלי לא נכנס להלם מוחלט כשפתחי נורין האלג'יראי הודיע לפני כמה ימים, אחרי הגרלת הקרבות, שלא יתחרה נגד טוהר בוטבול בטורניר הג'ודו האולימפי בטוקיו. אבל מה שקרה הפעם מהווה עליית מדרגה בחוצפה, והוועד האולימפי הבינלאומי צריך להתחיל להגיב בהתאם – כי עושים ממנו צחוק.
בעבר טרחו המחרימים להרים הפקה שלמה. הם היו מביימים פציעות כדי להעניק תירוץ קביל כביכול לפרישה שלהם מהקרב. לא היעלמות מוחלטת אלא תואנה מהונדסת. נורין העלה את הרף וירק לספורט בפנים: כשהתברר לו שניצחון בסיבוב הראשון יסדר לו מפגש עם בוטבול, הוא הכריז בפומבי שלא יתחרה בטוקיו והוסיף בגאווה בראיון בטלוויזיה האלג'יראית ש"אני לא מתכוון ללכלך את הידיים שלי מולו". מאמנו סיכם בפשטות: "לא היה לנו מזל בהגרלה – קיבלנו יריב ישראלי ולכן נאלצנו לפרוש".
קשה להבין איך הגענו למציאות שבמסגרתה מותר להתבטא כך ללא בושה. הרי הוועד האולימפי מתנער מפוליטיקה ושומר על קו קשוח בנושא – כולל הגבלות על הבעת דעה פוליטית במהלך המשחקים – אז איך ייתכן שפעם אחר פעם המקרים חוזרים על עצמם? העונש שקיבלו נורין ומאמנו היה הרחקה מהכפר האולימפי, אבל זו בדיחה כי ממילא חוקי הקורונה קובעים שספורטאי מחויב לעזוב את יפן תוך שלושה ימים מסיום התחרות שלו, ונורין כבר היה על מזוודות.
זה חייב להיגמר. איגוד הג'ודו העולמי כבר העניש בהשעיה ממושכת את האיגוד האיראני בגלל מקרה דומה, ועכשיו תורו של הוועד האולימפי
הצעד הקיצוני הוא תוצאה ברורה של גל ההסתה נגד ישראל בעולם. נורין לא טרח להסוות את הסיבה האמיתית, אלא האדיר אותה, כי מבחינתו ומבחינת רבים אין צעד שאינו מתקבל על הדעת בהשמצה.
ורק כדי להגדיש את הסאה, הגיע מוחמד עבדלראסול. בעצם, לא הגיע. הג'ודוקא הסודני זכה בניצחון טכני על נורין הפורש, אך לא הופיע גם הוא לקרב המתוכנן מול בוטבול. בניגוד לאלג'יראי, הוא לא התרברב בכל מקום על הצעד שלו ולא סיפק סיבה, אבל בואו נצא מנקודת הנחה שזה לא קרה בגלל שחליפת הג'ודו שלו לא חזרה בזמן מכביסה.
צילום: ריטה שרמן
אבל רגע, אנחנו לא בנורמליזציה עם הסודנים? כל יחסי השלום הקרים האלה כבר הוכיחו בעבר שאינם יכולים לשנות את המציאות בשלמות, כמו במקרה של ספורטאי מצרי שסירב ללחוץ את ידו של אורי ששון הישראלי באולימפיאדת ריו 2016. אז יש כל מיני הסכמים וסעיפים ותתי-סעיפים ודיו שנגמר במדפסת מרוב עותקים, אבל בשטח, על הבמה הבולטת ביותר בה ניתן לבחון את היחסים האנושיים, ספורטאים מהמדינות הללו מוכיחים שמבחינתם ישראל אינה קיימת.
זה חייב להיגמר. איגוד הג'ודו העולמי כבר העניש בהשעיה ממושכת את האיגוד האיראני בגלל מקרה דומה, ועכשיו תורו של הוועד האולימפי. אחרי שנשיא הוועד תומאס באך כבר תיקן עוול היסטורי וכלל דקת דומייה לחללי מינכן בטקס הפתיחה, הגיע הזמן לסיים את הביזיון הזה: החרמה שווה השעיה לצמיתות של הספורטאי, ואזהרה שמהלך דומה יביא להרחקת כל משלחת המדינה שלו בפעם הבאה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com