"מקרה יוצא דופן": בית המשפט המחוזי בחיפה הקל בדינו של תושב העיר המתמודד עם פוסט טראומה כתוצאה משירותו הצבאי. הנאשם, גבר בן 34, הורשע בעבירה של החזקת יותר מ-59 גרם של סם מסוכן מסוג הירואין שלא לצריכה עצמית. ובית המשפט גזר עליו ארבעה חודשי עבודות שירות, תוך שהשופט התחשב בסיוטים הנוראיים מהם סובל הנאשם ובעובדה כי מאז שיקם את עצמו ונגמל מסמים. בנוסף השופט החליט לשים את הנאשם תחת פיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים, וכן נגזרו עליו 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
כתב האישום נגד הנאשם הוגש כבר בשנת 2017, ובעקבות הסדר טיעון בין הצדדים הוא הורשע בינואר 2018. למרות זאת, גזר הדין ניתן רק כעת, והשופט אבי לוי, הסביר כי "הטעם לעיכוב בגזירת הדין נעוץ בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם, אשר חייבו, לטעמי, לפסוע במשעולי השיקום ובמסילותיו חרף מהמורות רבות אשר ניצבו בדרך. הצעידה בדרך זו נעשתה בשיתוף עם שירות המבחן, עורכת דינו המצוינת של הנאשם ומשפחתו ובסיועם".
השופט הוסיף כי "ארגון 'עמך', המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה והדור השני, העמיד לרשותנו פלטפורמה לביצוע ניסיון רציני להחזיר את הנאשם שלפניי להלך בדרך המלך, בה צעד עובר לשירותו הצבאי; לחדור את שריון-הקשיחות, שעטה עליו הנאשם, ככל הנראה תסמין של ההפרעה הפוסט-טראומתית שממנה הוא סובל, ולבסוף, להענישו בגין מעשה העבירה שאותו ביצע, באורח אשר יביא בחשבון את מניעיו בביצוע המעשה".
הנאשם הודה החזיק ברשותו את הסם מסוג הרואין בתוך 13 אריזות. את הסם החזיק בבית סבתו ברחוב כנרת בחיפה, אצלה התגורר. לאחר הרשעתו על סמך הודאה, הופקו בעניינו של נאשם זה, לבקשת השופט, שורה של תסקירים מאת שירות המבחן.
באחד התסקירים צוין כי הנאשם שירת בצה"ל כלוחם ביחידת דוכיפת. לפני קצינת המבחן, הציג הנאשם תעודת הערכה והצטיינות על מילוי תפקידו ועל הנחישות, החתירה למגע בקרב ועל מקצועיות. הנאשם סיפר שהשירות הצבאי היה משמעותי עבורו והקנה לו תחושת הערכה והוקרה. עם זאת, הוא תיאר חוויות רגשיות קשות ומורכבות, במיוחד במפגש עם פצועים והרוגים, תמונות אשר ליוו אותו תקופה ממושכת.
קצינת המבחן ציינה, שלהערכתה הנאשם יכול וסובל מ"פוסט טראומה לא מאובחנת ולא מטופלת מתקופת הצבא שמלווה אותו עד היום". עוד צוין בעיינו של הנאשם כי הוא אובחן כסובל מהפרעה פוסט-טראומתית כרונית מלווה בתסמינים דיכאוניים כתוצאה מחשיפה לאירועים שלהם נחשף בשירותו הצבאי, מאי-קבלת טיפול במועד ומהשלכות של הפרעה זו על יכולתו להתפרנס. הוא חש חוסר-אונים. הנאשם גם נזקק לטיפול תרופתי ופסיכולוגי.
בגזר הדין, ציין השופט, כי ביקש מהנאשם להעמיד עצמו לחקירה בבית המשפט בלא הכנה מוקדמת על מנת שדרך שמיעת דבריו ובחינתם בחקירה נגדית אפקטיבית יהיה אפשר לבחון את אמינות טענותיו.
הנאשם ציין שהקביעה שהוא סובל מהלם קרב לא נעשתה על-ידיו אלא על-ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים אשר אליהם נשלח. לדבריו, הוא סבל מהבעיה זמן רב אך לא "שם לב" לכך. הוא ציין כי התקשה להתמיד בעבודה, וכי הוא סובל מחוסר שינה בשל "זיכרונות שבאים והולכים". בתחילה, הדבר היה חמור יותר אך התופעה פוחתת עם חלוף הזמן.
הנאשם גויס ב-2002, שירת בפלס"ר שריון ואז ביחידת דוכיפת כלוחם. במסגרת שירותובצה"ל שירת בחברון, ברמאללה ובשכם. הנאשם סיפר על מספר אירועים טראומתיים שבהם נכח או השתתף, העיד שחבריו ערפו ראשים של מחבלים שחוסלו ושאת גופותיהם ראה בדיעבד.
עוד סיפר בבית המשפט, כי חזה במפקדו, קצין, בוכה באירוע ובהמשך הבין שהתאבד בביתו. הוא סיפר על אירוע בו הפילו בית בן שבע קומות על מחבלים שהיו בתוכו ועל כך, שהוא היה בין הלוחמים אשר הוטלה עליהם המשימה לחלץ את גופותיהם מההריסות ולנושאן באלונקות. לאחר כל אירוע הייתה פגישת אוורור, אך הוא ציין כי לא היה בכך כדי לשחרר מן המצוקה.
בן ה-34 סיפר כי פיתח בעיות שינה קשות אשר ליוו אותו גם לאחר שחרורו מהצבא. את השימוש בסמים החל, לדבריו, רק לאחר השירות הצבאי. הוא החל להשתמש בהירואין בהסנפה, אך הפסיק לעשות כן. התביעה ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר שבין שלוש לחמש שנות מאסר. מנגד, ביקשה הסנגורית להתחשב בנסיבות האישיות הקשות של הנאשם, ולא לשלוח אותו אל מאחורי סורג ובריח כלל.
השופט לוי כתב בגזר הדין: "המעשים שבעשייתם הורשע הנאשם הם חמורים. הוא החזיק ברשותו כמות בלתי מבוטלת של סם קשה וממכר. גישתם של בתי המשפט כלפי העוסקים בסמים קשים, הן אלו הסוחרים בהם, הן אלו המחזיקים בהם שלא לצריכה עצמית, היא בלתי מתפשרת וקובעת כלל של הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופות ממושכות".
"לצד זאת, לא ניתן להתעלם מכך שעניין לנו כאן במקרה יוצא דופן, שבמסגרתו נבחן עניינו של נאשם יוצא דופן, אשר לגביו ניתן לומר בבירור ובאורח חד משמעי, כי הוא בעל סיכוי ממשי להשתקם שיקום מלא ומוחלט. הנאשם כאן הוא אף יוצא דופן באשר הידרדרותו לביצוע מעשה הפשע בו הורשע, קשור קשר בל יינתק לטראומה בלתי פתורה אותה הוא גורר עימו משירותו הצבאי כלוחם. במובן זה קיים אינטרס חברתי משמעותי לחלצו מעולם הפשיעה, בפרט על רק מסלול חייו הלא פשוט ועברו הנקי".
השופט חתם את גזר הדין במילים: "לא מצאתי לנכון להטיל על הנאשם קנס בשים לב לקשייו הכלכליים ולהפרעה הפוסט טראומתית המקשה עליו להתפרנס".
