זה יכול להיות אחרת. אנשים יכולים לקבל את הבשורות המדמיעות כל עין על שיבת החטופים לביתם ולא למהר לתקוע אצבע בעין היריב שמולם. אין גם חובה להרעיף שבחים מוגזמים על מעשי מנהיג א' רק כדי להקטין את תרומת מנהיג ב' או למנות את כל הזכאים להוקרה ולהדיר במתכוון מישהו אחד. גם אם חושבים כך, זה לא הזמן. האוויר גם כך דחוס אדים רעילים ומותר לתת למאות אלפי המשפחות של הלוחמים והלוחמות ולעשרות משפחות החטופים והחטופות כמה שעות של חסד להסדרת נשימות אחרי שנתיים נעדרות חמצן.
זה יכול להיות אחרת. שום פרוטוקול לא מחייב לשלוף מייד את הפנקס השחור מהכיס הווירטואלי ולהתחיל בחשבונאות: מי אמר בעבר הפוך ממה שהוא אומר עכשיו. מי התנגד למהלך איקס ומי תמך במהלך וואי. איזה פוליטיקאי גיחך על הנשיא טראמפ ואיזה עיתונאי ירד על השר דרמר. אם זה יהיה חשוב, יהיה לכך בהכרח זמן בעתיד ואם לא – מוטב לוותר. עכשיו זה זמן לשמחה משותפת של כולם. מי שתמך בנתניהו ומי שמתעב אותו, מי שמעריץ את טראמפ ומי שחרד ממנו, מי שהיה בעד מבצע צבאי כמנוף לחץ לעל חמאס ומי שהתנגד לו. בהנחה שכולם רצו את אותו דבר – שהושג כעת – מה הכורח בחשבונאות הרעילה הזו עכשיו? מישהו באמת יכול לדעת כבר עתה מה חולל מה ומה גרם למה?
זה יכול להיות אחרת. דמיינו שהרשתות החברתיות מלאות במקום בקרדיטים עצמיים מביכים ובהודעות הדרה וזעם בתודות לכל מי שלקח חלק במאמצים – לכ-ו-ל-ם - כך שאף הורה שכול לא מרגיש צורך לכתוב שההישג הוא גם בזכות בנו הגיבור שנפל ואף הורה של חטוף לא מרגיש שהוא טעה בדרך פעולתו. מה היה קורה אם אנשים היו מרפים מהשנאה שלא פוסקת מלאחוז בהם ומזייפים לרגע הנדיר הזה קצת אחדות ונדיבות? זכות הראשונים, שכה נחשבת בציבוריות הישראלית למרבה הצער, לא יכולה ולו לשעות בדודות לסגת לפני הנימוס, הסולידריות והחובה לא להוסיף כאב לכואבים וסבל לסובלים.
זה יכול להיות אחרת ופעם זה היה אחרת. בעבר הישגים לאומיים נחגגו יחד גם על ידי יריבים מושבעים. אפילו אלה ששנאתם ההדדית הופכת את קטטת הקפלניסטים והביביסטים למריבת פעוטות. סבא שלי ז"ל סיפר שהרגע שבו ראה את אנשי האצ"ל מהשכונות הבית"ריות של נתניה משלבים ידיים עם אנשי ההגנה מישובי הסביבה ורוקדים יחד הורה בכ"ט בנובמבר היה הרגע שידע שהמסע הצליח ומדינת היהודים קום תקום. לערב אחד השנאה נשכחה ואהבת האדם והעם גברה על המפריד.
הדור הנוכחי שלנו – בעיקר צעירינו המדהימים - נפגש עם הגורל, וכתמיד פגישות עם הגורל נעדרות ספר הפעלה ומפה מדוייקת להתקדמות, מה שמחייב צניעות מצד כל מי שמבקש לנווט כלפי החושבים אחרת ממנו
זה יכול להיות אחרת. הנשיא האמריקני פרנקלין דלאנו רוזוולט אמר פעם לבני עמו כשביקש להעצים את רוחם ולהכשיר את לבבותיהם לאתגרי העתיד כי "יש מחזור מסתורי בחיי אנוש - יש דורות המורגלים בקבלה מסיבית, ויש דורות המורגלים בנתינה מסיבית. לדור הזה של אמריקנים יש פגישה עם הגורל". הדור הנוכחי שלנו – בעיקר צעירינו המדהימים - נפגש עם הגורל, וכתמיד פגישות עם הגורל נעדרות ספר הפעלה ומפה מדוייקת להתקדמות, מה שמחייב צניעות מצד כל מי שמבקש לנווט כלפי החושבים אחרת ממנו.
זה יכול להיות אחרת. זה חייב להיות אחרת. וזה יהיה אחרת.
