שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בשבתו כשר במשרד הביטחון, חולל בשנתיים האחרונות מהפיכה שלא היתה כדוגמתה בהיסטוריה של ההתיישבות ביו"ש מאז מלחמת ששת הימים: זריעת מאות חוות חקלאיות שמחזקות את האחיזה היהודית בשטחים אלו כפי שלא קרה ב-59 השנים האחרונות. יש צדק באמירה שרק על המהלך הזה הוא ראוי לתגמול פוליטי בקלפי.
אבל בחודשים האחרונים התגברו קריאות שרים, חברי כנסת ואישי ציבור לבטל את אוסלו וליישב את שטחי A ו-B, "למחוק את הקווים של שטחי A B ו-C". כפועל יוצא מכך, החלו לקום חוות חקלאיות יהודיות גם בשטחי הרשות הפלסטינית, שטחי A ו-B.
לחוות בשטחי C, אלו המצויים בשליטה ישראלית מלאה על פי הסכם אוסלו, יש משמעות מדינית ברורה: הן מוחקת לחלוטין את אחרון הסיכויים או הסיכונים להקמת מדינה פלסטינית
זו טעות קשה – גם התיישבותית וגם מדינית. לחוות בשטחי C, אלו המצויים בשליטה ישראלית מלאה על פי הסכם אוסלו, יש משמעות מדינית ברורה: הן מוחקת לחלוטין את אחרון הסיכויים או הסיכונים להקמת מדינה פלסטינית. כי אין מדינה בלי רצף טריטוריאלי, והרצף הטריטוריאלי הפלסטיני מתכרסם ונמוג בזכות הפעילות המבורכת של סמוטריץ', שמחזקת מצד שני את הרצף ההתיישבותי הישראלי. שטחי C גדולים ורחבי ידיים דיים, כדי להקים שם עוד הרבה חוות שמחזקות את אחיזתנו ביו"ש ומטרפדים הקמת מדינה פלסטינית. "תוכנית פיאד" להקמת מדינה פלסטינית בפועל נקברת – בתנאי שהחוות הללו יתבססו בעוצמה ששום ממשלה עתידית לא תוכל לעקור אותן.
ומה שמסכן את קיומן של החוות בשטחי C, הן החוות בשטחי הרשות הפלסטינית.
הסכם אוסלו היה הסכם נורא ואיום למדינה, שגבה קורבנות דמים רבים. אבל בדיעבד הוא יצר מציאות שבעיני היא האידיאלית: הסכם אוסלו ב' נתן גושפנקה מדינית מוחלטת להתיישבות היהודית. כל ההתנחלויות קיבלו אישור בהסכם מדיני שעליו חתמו יאסר ערפאת ונשיא ארה"ב ביל קלינטון. בהסכם שמורה לישראל הזכות המלאה לנהל את שטחי C כרצונה, כולל הקמת יישובים חדשים, כולל שמירה על כל היישובים הקיימים. מפתיע? תקראו את ההסכם. להקמת החוות החקלאיות בשטחי C בשנתיים האחרונות יש גושפנקה מוחלטת.
לכן יש להתייחס להסכם כמו שהקראים מתייחסים לתורה. הסכם אוסלו ב' נותן גם את הגושפנקה החוקית, גם מבחינה בינלאומית, להריסת המבנים הפלסטינים הלא חוקיים בשטחי C. העילה לכך היא הפרת ההסכם. ולכן בלתי אפשרי להילחם על שמירה על שטחי C בטענה של הפרת הסכם אוסלו, ובאותה נשימה להפר ברגל גסה את הסכם אוסלו, באמצעות הקמת חוות ומאחזים בשטחי הרשות הפלסטינית, תוך מחיקת שטחי A, B ו-C. אין שום אפשרות להגן חוקית או מדינית על מהלך כזה.
יהודה ושומרון
(צילום: שאול גולן)
מדינת ישראל צריכה לשמור על הסכם אוסלו כלשונו, לא כרוחו. גם בלי הקמת חוות ומאחזים בשטחי הרשות הפלסטינית, תוכנית המדינה הפלסטינית יורדת מהפרק רק באמצעות ההתיישבות הנרחבת, יישובים מאחזים וחוות חקלאיות, בשטחי C. וכמובן הריסת ומניעת בניה פלסטינית לא חוקית בשטחים אלו.
הקמת חוות בשטחי הרשות, בניגוד להסכם שמדינת ישראל חתומה עליו ומחוייבת לו ועד כה הקפידה לא לבטל אותו, היא בדיוק "תפסת מרובה – לא תפסת". הדבר מערער את הלגיטימציה של מפעל החוות כולו. הממשלה הבאה, לפי כל הסקרים, עתידה להיות רחוקה מאד מממשלת הימין הנוכחית, ואם יהיו בתוכה גורמים שיפעלו להורדת החוות בשטחי הרשות הפלסטינית – מהלך לגיטימי לחלוטין שיקבל תמיכה ציבורית רחבה – הם עלולים לנצל את המהלך ולהמשיך ולהוריד חוות בשטחי C, בלי שום הצדקה אבל גם בלי שום הפרעה. מבחינת תומכי ההתיישבות, זו תהיה המחשה ברורה לביטוי "יצא שכרו בהפסדו".
