כמו מעטה של רצינות, מחויבות, כאב וגם גאווה - התמלאו בשנה האחרונה קירות רבים ברבי הארץ במדבקות שיצרו חברים או בני משפחה של הנופלים והנרצחים במלחמה. תמונה וציטוט שזכור מאותם גיבורים. בכל תחנת אוטובוס, כניסה לקניון, בתי כנסת, תחנות רכבת, עמודי חשמל, גשרים ובכל פינה אפשרית.
סטיקרים של הנופלים (צילום: רעות דניס)
"לא משנה כמה אתה חזק, משנה כמה אתה מטורף", מצוטט רס"ר במיל' יוסף אבנר דורן. "עם ישראל צריך אותנו", סרן לירון שניר, "אל תשכחו לחייך", רס"ל אוריה באייר, "תהיה טוב, פשוט טוב, בלי רעש וצלצולים", רב סמל דוד יהודה יצחק, "כל מה שנתתי, זה בשביל שיהיה לכם כוח לתת", רס"ן עמישר בן דוד. "תעשה טוב - תקבל טוב", סרן עידו ברוך.
תחנת רכבת השלום, סטיקרים לזכר הנופלים
(צילום: שילה פריד)
"חיוך זה הכוח שלנו", סמ"ר אוריה איימלק גושן, "במקום שבו צריך אותי אני שם אהיה", סגן נוה לקס. "אתה יכול להתעסק בעצמך, או לעשות משהו טוב יותר", סרן דקל סויסה. "ארץ הקדושה, חוזרים אלייך", סרן הראל שרביט. "תעשה. תפעל. תשנה", רס"ל אלקנה נוילנדר, "כבר חייכת היום?" שואלת המדבקה עם תמונתה של הדר חושן ז"ל.
ועוד מאות מדבקות. האמירות הפשוטות האלה, הצרובות בזיכרונם של חבריהם ומשפחותיהם של הנופלים, חודרות ישר ללב מי שקורא אותן באגביות, תוך המתנה לאוטובוס או תשלום בחנות שעל קופתה מופיעה המדבקה.
לא סיסמאות שהגו יועצי תקשורת מתוחכמים
אלה לא סיסמאות שהגו יועצי תקשורת מתוחכמים או תסריטאים מבריקים. אלה משפטים יומיומיים שהיו אומר חייהם של הנופלים, הזיכרון המיידי שיש בקרב מי שהכיר אותם מקרוב. דברים שאמרו מליבם, קווי אופי ששורטטו מהם כנראה בלי שחשבו שיום אחד הם יהפכו לצוואה שתיחקק בלב רבים.
זוהי גם צוואה לנו, הציבור הרחב. להיות ראויים להקרבתם באמת, לנסות לאמץ משהו מהערכים שהותירו אחריהם, לקחת חתיכה מהאור שנשפך כאן מהיום שאינם כאן
הופעת משפטים אלה בכל פינה במרחב הציבורי היא גם הוראה ומצפן לציבור הרחב. כשמרימים עיניים מוויכוח נוקב ומאשים בטוויטר, מספירת לייקים לתמונה באינסטגרם או החלפת מתכונים בפייסבוק - אנו מקבלים תזכורת לחיים הגדולים שחיו אנשים שהסתובבו בינינו. כאלה שדאגה לאחר, מסירות למענו, אהבת האדם והאדמה הזאת, הדגל והמולדת היו טבועים בשורש נפשם.
שילה פרידצילום: טל שחר המשפטים הללו מתארים קווי אופי לדור הניצחון, שמעל המחלוקות, הפוליטיקה, התככים היומיומיים והדברים הקטנים. כך נראה מגש הכסף שראוי להתאבל על צעיריו שחייהם נגדעו, על מה שהיו ועל כמה שהעולם כל כך חסר אותם.
זוהי גם צוואה לנו, הציבור הרחב. להיות ראויים להקרבתם באמת, לנסות לאמץ משהו מהערכים שהותירו אחריהם, לקחת חתיכה מהאור שנשפך כאן מהיום שאינם כאן.
המדבקות הללו הן כמו אור מיוחד שזורח כאן ומבקש שנחיה לאורו. לא סתם תזכורת, אלא גם קריאת כיוון.
