ראש הממשלה נתניהו מתגאה, לפעמים בצדק, ביכולת לזהות ממרחקים את מה שאחרים לא יראו מסנטימטר. אם כך, הוא לא היה זקוק להתראת פיקוד העורף וגם לא לאזעקה לאחר מכן כדי לדעת, שהשאלות בנוגע להתערבות המבישה של נשיא ארה"ב בהליך המשפטי נגדו יגיעו בשלב כזה או אחר של מסיבת העיתונאים שערך אמש (לראשונה אחרי 13 יום של מלחמה, המשאית עם המדליות בדרך). בהנחה שעל אף התפוררות לשכתו עוד יש שם מישהו שחושב כיצד לנצל את המעמד כדי להעביר מסרים, ברור שחזית ה"חנינה" (שבנוסח הנוכחי היא בעצם דרישה לביטול המשפט) אינה שונה בכלום מהשאלות הגדולות על המלחמה (יעדים, חלופות, השלכות): כולן חלק מאותו רעיון שנקרא "מנהיגות".
מנהיג שבאמת היה רוצה בתמיכתו של ציבור טרוט, עייף ומרוט, שברובו לא ישן כבר שבועיים וילדיו מצויים בתהליך ריקבון מתקדם, היה הודף את השאלות כמו בלם שבועט את הכדור ליציע ובלבד שלא יסכן את השער, שבמקרה הזה הוא אמון הציבור במערכה. אפשר היה אפילו להבין – עד לשם הגענו – אם לא היה מתעקש לתבוע את עלבונם של נשיא המדינה (קשה לדמיין שדעתו עליו שונה משל טראמפ) ושל הריבונות הישראלית (הוא ממש ילבש שק ואפר אם יוטלו סנקציות אמריקאיות על היועצת המשפטית לממשלה), ומסתפק במילים פשוטות: אני עוסק אך ורק בביטחונם של האזרחים והאזרחיות. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה ולשאול מה שבא לו, אבל הציבור מצפה ממני לעסוק אך ורק במלחמה.
כמובן שנתניהו לא עשה זאת, אלא דיבר על "ציד אדם" נגדו (לפרטים על "ציד אדם" אמיתי: 7 באוקטובר), התעקש שלא העלה את הנושא מול טראמפ בשום שלב (רמת אמינות: "ניצחון שיעמוד לדורות") ולא שכח להתבכיין על השאלה של ירון אברהם (חדשות 12) בעניין ההתערבות האמריקאית: "אתה לא שאלת את השאלה הזאת כשהנשיא ביידן ביקש להתערב בנושא הרפורמה המשפטית". אין ספק שמכל המידע שנתניהו נדרש לאגור במוחו, ברור שהוא בקיא ברקורד השאלות של ירון אברהם מלפני כשלוש שנים.
נתניהו: לא ביקשתי מהנשיא טראמפ לדבר על החנינה
(צילום: לע"מ)
אבל החמור מכל הוא שנתניהו אף ניצל את המעמד – מסיבת עיתונאים בפריים טיים בזמן מלחמה - כדי לשוב ולהפעיל לחץ ישיר על הנשיא הרצוג, ולקשור בין מצבו המשפטי לנושאים הכי אסטרטגיים להווה ולעתידה של המדינה. "הוא צריך לתת למדינת ישראל את הזמן ולי את הזמן לעשות את מה שדרוש, גם כדי להביס את אויבינו וגם כדי לייצר הזדמנויות אדירות לשלום, לשגשוג ולבריתות באזורנו".
ובכן, היה זה נתניהו שהבטיח שוב ושוב, שיש לו את כל היכולות האנושיות והעל-אנושיות לנהל את המדינה גם תוך כדי אישום פלילי. עכשיו הוא זקוק לנשיא שייתן לו "את הזמן לעשות את מה שדרוש"? זה המסר ששומעים אנשים במקלטים, הורים ללוחמים, אבות ואימהות לילדים? שראש הממשלה שלהם מודה שכרגע אין לו "את הזמן לעשות מה שדרוש"? האם היה לו את ה"זמן" לפני שקיבל את ההחלטה החשובה מכולן, לצאת לעוד מלחמה?
לפחות הוא לא הזכיר אמש את אחד הטיעונים המרכזיים בדרישתו לביטול משפט, לאחר שספגה מים קפואים ממחלקת החנינות במשרד המשפטים: הכמיהה ל"איחוי הקרעים" ו"אחדות העם"
מצד שני, נתניהו לפחות לא הזכיר אמש את אחד הטיעונים המרכזיים בדרישתו לביטול משפט, לאחר שספגה מים קפואים ממחלקת החנינות במשרד המשפטים: הכמיהה ל"איחוי הקרעים" ו"אחדות העם". מנהיג שזה באמת היה מזיז לו לא היה מעז לנצל שעה כה רגישה כדי לרחם על עצמו, להשתלח במערכות האכיפה ולא לנקוף אצבע כדי לקרב אליו את הרבים והרבות בציבור שמייחסים לו תעדוף של מניעים אישיים. אפשר היה לומר שבכך נתניהו לא ממש עזר לאנשים לישון יותר בשקט, אבל ממילא זאת כבר לא ממש אופציה.
