ארי גולדברג, שנמצא ללא רוח חיים אתמול (רביעי) בדירתו בדימונה, הגיע לישראל ב-2022 ממדינת וירג'יניה בארה"ב לשנה של לימודים והתנדבות וחקלאות בנגב, במסגרת תוכנית במכינת "רוח הנגב" ברתמים. בסיום התוכנית הוא החליט לעשות עלייה, ובהמשך התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בהנדסה קרבית. יום לפני השחרור שלו, ואחרי שכבר הספיק לחגוג את תום שירותו הצבאי, הוא נמצא ללא רוח חיים בדירה שאותה שכר יחד עם אחיו הקטן, זאב, שאותו עוד הספיק ללוות ביום שני האחרון לבקו"ם. נסיבות מותו נמצאות בחקירת מצ"ח.
במכינה סיפרו כי "אנחנו מעודדים את הבוגרים שלנו לעשות עלייה, ולהתגייס לצה"ל, אבל זה לא חלק מהתוכנית. בתחילת הדרך ארי לא דיבר על עלייה ולא חשב שלשם זה הולך. זו הייתה הפעם הראשונה שלו בארץ. הוא מאוד אהב את הנגב, את המדבר ואת האנשים המשפחתיים והחמים שיש פה. הוא הלך והתאהב במקום ובציונות, ובסוף התוכנית הוא החליט לעשות עלייה ולהתגייס כלוחם לפני פרוץ המלחמה. זה היה לו מאוד חשוב.
"כשפרצה המלחמה ארי ניסה להקדים את תאריך הגיוס שלו, אבל הוא התגייס בסוף בנובמבר 2023. ארי רצה להגיע להנדסה קרבית, ולשם אכן הגיע, אבל קודם לכן הוא היה במחו"ה אלון ולמד עברית. הוא קיווה להספיק להיות חלק מהמלחמה. הוא נכנס לעזה וללבנון ושמח להיות חלק מההגנה על המדינה".
ארי התגורר בדימונה, ותכנן להתחיל ללמוד באוניברסיטת בן גוריון. "הוא היה תמיד שמח ואהב לעזור לכולם, והתנדב בחקלאות. כל שלושה חודשים היה תורם דם. כל מה שיכול לתת - הוא נתן". כאמור, אחיו הקטן זאב התגייס בזכותו למחו"ה אלון, אחרי שהלך בדרכו והגיע למכינת "רוח הנגב", וארי הספיק ללוות אותו לבקו"ם.
צבי אליסף, תושב דימונה ששימש כמשפחה המאמצת של ארי, סיפר כי "הוא לא הטיפוס שמסתובב בדרך כלל בדימונה, הוא מאוד בלט בשטח. הוא הגיע אלינו לפני כ-4 שנים דרך מעגלים של חברים, והתחלנו לארח אותו בשבתות מדי פעם. בתחילת הדרך הוא בקושי דיבר עברית. החלום הגדול שלו היה להתגייס לצה"ל כילד. הוא היה תוסס, צבעוני ושמח, והתמודד עם אתגרים לא פשוטים בצבא בגלל פערי השפה.
"הצבא לא תמיד מקבל אנשים שונים, והוא עבר שם תקופות לא קלות. לא העמקתי איתו בשיח על מה שחווה בשירות הקרבי ובעזה. הוא היה אומר שהשירות בצה"ל הוא הזדמנות טובה. הייתה לו המון מוטיבציה, הוא עלה לארץ לבד ובגיל צעיר מתוך ציונות. ארי היה אומר שאין סיכוי שההורים שלו יעשו עליה, אבל שהאחים שלו אולי. הוא ניסה לדרבן אותם להתגייס והביא את אחיו ואחותו הקטנים לביקורים בארץ. ביום שני האחרון הוא ליווה את אחיו ללשכת גיוס. והיום הוא היה אמור להשתחרר".
צבי סיפר עוד כי "ארי עשה מסיבת שחרור ביום ראשון עם אחיו ועם חברים. אנחנו בשוק. הוא חיכה לצאת לאזרחות, קנה רכב ונרשם לאוניברסיטה. הגיוס של אחיו היה עבורו הצלחה". אחרי שלקח את אחיו ללשכת גיוס, ארי הסדיר את העברת הדירה שלו על שם אחיו, שם הם היו אמורים לגור. "אחיו לא מבין. הוא אמר, 'באתי לפה, לארץ, חשבתי שנהיה ביחד ונעשה שבתות יחד'. זה לא נתפס".
יוסף, בן אחר ממשפחתו המאמצת של ארי בישראל, אמר: "היה לו חשוב להתגייס להיות לוחם, רצה הנדסה קרבית, שמח מאוד שקיבל את זה. ברגע שהחליט לעלות לארץ עזרתי לו למצוא דירה להשכרה בדימונה, עזרנו לו למצוא עבודה עד הגיוס. לאורך השירות שמח מאוד להיות חלק מהלוחמים והחברים. אהב לעשות דברים מאתגרים ומעניינים, בז לסכנות".
