הפרק האחרון בטרגדיה של הסטודנטית הגרמנייה שבאה לישראל ועברה שנים מסויטות, נחתם אחרי שהלכה לעולמה. בית הדין המיוחד למניעת הטרדה מינית באוניברסיטה העברית דחה את ערעורו של פרופ' קארים אלכסנדר אדיפרסיטו, שהורשע בעבירות של הטרדה מינית כלפי דוקטורנטית שאותה הנחה, יוהאנה קריסטינה שטיינמאייר, ובהן מעשים מגונים והתייחסויות מיניות חוזרות ונשנות. כך עלה מההחלטה שפורסמה היום (ד') האוניברסיטה, וחשפה סיפור קשה וטרגי - שכן המתלוננת מתה בטרם הושלם ההליך.
בעקבות דחיית הערעור נותרו על כנם הן ההרשעה והן העונש שנגזר על פרופ' אדיפרסיטו, גם הוא גרמני, בן 38, שמאז עזב את ישראל ולפי ויקיפדיה מכהן בתפקידים בכירים במוסדות אקדמיים בצרפת. בית הדין לערעורים אף קבע כי העונש הכספי שהוטל עליו – פיצוי בגובה שתי משכורות ברוטו – הוא "עונש מקל יחסית לחומרת המעשים והעבירות".
הערעור נדון בפני הרכב בראשות עו"ד טליה ששון, ולצדה פרופ' לילי אנגליסטר ועו"ד יואב הראבן. השניים הצטרפו לפסק דינה של ששון ללא הסתייגות. שטיינמאייר, שהייתה בת 21 כשהתקבלה ללימודי הדוקטורט אצל הפרופסור, הלכה לעולמה לאחר שמסרה את עדותה אך לפני שההליך הסתיים. בית הדין הדגיש כי אין בידיו מידע על קשר כלשהו בין מותה לבין הפרשה.
"יוהאנה הייתה אישה מלאת אור, מבריקה וסקרנית. אהבתה ודאגתה לחבריה הייתה בלתי נדלית, וחסרונה מורגש בכל יום שעובר", ביקשו חבריה למסור.
חלקו מיטה עשרות פעמים
בית הדין המשמעתי קבע כי בין המרצה לדוקטורנטית התקיימו יחסי מרות ופערי כוחות ניכרים. בין היתר נקבע כי במהלך נסיעות משותפות לפריז התפתחה ביניהם קרבה פיזית וכי המערער ביקש להפוך את היחסים לרומנטיים – בקשה שהמתלוננת דחתה. עוד נקבע כי השניים חלקו מיטה עשרות פעמים, וכי המערער עצמו אישר שהמתלוננת הייתה נתונה למרותו.
בערעור טען הפרופסור, בין היתר, לטעויות בקביעת העובדות, לתרגומים שגויים של התכתבויות ולכך שראיות ועדויות התומכות בגרסתו לא קיבלו משקל ראוי. בית הדין לערעורים דחה את הטענות וקבע כי הערכאה הראשונה ניתחה לעומק את העדויות והראיות וכי לא נגרם למערער עיוות דין. ביחס להתכתבויות נקבע כי "אין בפנינו ראיה בכתב שיש בה כדי לסתור באופן מהותי את עדות המתלוננת".
ששון דחתה גם את הניסיון להגיש בשלב הערעור תצהירים וראיות נוספים, וקבעה כי "הליך הערעור אינו הזדמנות חוזרת לשיפוץ מצבו הראייתי של המערער". היא ציינה כי מותה של יוהאנה שטיינמאייר אף מונע ממנה להשיב לטענות חדשות שיועלו בשלב זה.
בפסק הדין הודגש כי האחריות למערכת היחסים מוטלת על המרצה: "למערער, בהיותו הדמות החזקה, המנחה האקדמי והדמות המובילה במערכת היחסים הבלתי בריאה והמזיקה למתלוננת – אחריות מלאה בגינם". עוד קבעה ששון כי גם ללא המחלוקת בדבר כוונותיו הרומנטיות, המעשים עצמם הצדיקו את ההרשעה.
בסיכום מתחה ששון ביקורת גם על אופן ניהול הערעור וקבעה כי אדיפרסיטו העמיס על בית הדין "בקשות ודרישות רבות ונשנות", שחלקן נחזו בעיניה ל"הליכי סרק שתכליתם להקשות על בית הדין את מלאכתו". היא הותירה את פסק הדין על כנו.
את פסק הדין חתמה בהתייחסות לשטיינמאייר: "פרשה זאת הסבה למתלוננת צער עמוק", כתבה, והוסיפה כי היא מביעה צער על מותה בטרם עת: "יהי זכרה ברוך".
בינתיים, נראה שמהפרופסור המטריד לא נמנעה התקדמות בקריירה. לפי עמוד הוויקיפדיה שלו, אדיפרסיטו הוא חוקר מתמטיקה באוניברסיטת סורבון ובמרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS). לפני המקרה, בשנת 2015 הוענק לו הפרס האירופי לקומבינטוריקה על עבודתו בגיאומטריה בדידה, ובפרט על מחקריו במרחבי המימוש של פוליטופים.




