עם כל הכבוד לנשיא טראמפ - ויש הרבה כבוד אחרי התקיפה שהוא הוביל באיראן להגנת כולנו - ראש הממשלה נתניהו חייב לצאת קבל עם ועדה בסירוב מפורש לדרישת חברו הטוב לבטל את משפטו הפלילי. אף שאין ספק שנתניהו מסכים עם הנשיא שהמשפט נגדו נערך "ממניעים פוליטיים ועוסק בסיגרים ובובת באגס באני" וכי מדובר ב"ציד מכשפות", עליו להצהיר שלאיש - אפילו לא למנהיג המעצמה החזקה בעולם - אסור להתערב בהליך משפטי במערכת שלנו, שחייבת לפעול בעצמאות מוחלטת. נקודה.
נתניהו יכול אף להשתבח בכך שהוא גאה להיות מנהיג מדינה שמערכת המשפט שלה לא חששה להעמיד לדין, להרשיע ולהשליך למאסר ראש ממשלה, נשיא ושרים, ולכן אין בה מקום להנחות והקלות לאף אחד (למצער רק ברמה תיאורטית, ע"ע פרשיות אריאל שרון), לרבות למי שהוגדר על ידי טראמפ כ"לוחם שאף פעם לא היה בהיסטוריה של ישראל" ו"ראש ממשלת המלחמה הנהדר שלה". נתניהו צריך לסיים את דבריו ב"תודה, חברי הטוב הנשיא, אבל לא תודה - במאבק הזה על חפותי אלחם כמו כל אזרח במדינת ישראל בכוחות עצמי".
העובדה שמקורבי נתניהו, ובהם שרים בממשלת ישראל, מיהרו לשתף את הדברים ולדרוש את ביצועם היא מטרידה
ניחא אם זה היה רק טראמפ, שאת שגיונותיו קשה לצפות מראש (ולאחר הניצחון באיראן, על כל ישראלי לשמוח בתכונה זו בלב שלם). אבל העובדה שמקורבי נתניהו, ובהם שרים בממשלת ישראל, מיהרו לשתף את הדברים ולדרוש את ביצועם היא מטרידה. "בשביל כבוד המדינה תשחררו. תנו לעם להגיד את דברו. חדלו!", דרשה השרה לשוויון חברתי מאי גולן, והאירוניה מרוב בושה קפצה למעמקי הכור המופצץ בפורדו. מסתבר ששוויון חברתי לדידה של השרה משמעו יחס מיוחד למי "שנבחר על ידי עמו שוב ושוב". מה ניתן לומר על כך? לא האורניום הכי מועשר שנותר שם, אם נמשיך את האלגוריה.
תומכי נתניהו מקווים שההצהרה תגובה במעשים דוגמת הצעדים שנקט הנשיא טראמפ נגד בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). צעדים אלו כללו הקפאת חשבונות בנק של השופטים והתובעים, איסור כניסה לארה"ב והשתת סנקציות על מי שיספק להם "סיוע כספי, חומרי או טכנולוגי" (מה שגרם למשל לספקיות שירותי אימייל לנתק את תיבות הדואר האלקטרוני של אנשי בית הדין). אלא שזה לא באמת אפשרי, משום שהטלת הסנקציות דאז נומקה בכך שה-ICC ממקד את פעולותיו באופן "מכוון, לא לגיטימי וחסר בסיס בבעלת בריתה הקרובה ישראל... מעמיד בסכנה אנשי צבא אמריקנים בהווה ובעבר, וכן פוגעות בריבונותה של ארה"ב ומערערות את הביטחון הלאומי שלה". אף שבאגס באני הוא אזרח אמריקני מאז לידתו, ולמרות ששמו האמיתי הוא ג'ורג' וושינגטון באני, נדמה לי שקשה יהיה לטעון שמשפט נתניהו מערער את הביטחון הלאומי של ארה"ב.
מכיוון שאין לטראמפ דרך חוקית לממש את איומיו, שמחת תומכי נתניהו אינה רק מוקדמת מדי אלא גם מטופשת מבחינתם. בשלב הנוכחי של המשפט, ידו של נתניהו על העליונה: התנהלותה הרשלנית של התביעה (שבאה לידי ביטוי בתיקונים חוזרים ונשנים של טענותיה, מוצגיה וראיותיה, לרבות בעדי המדינה שהפכו עורם), האסטרטגיה המוטעית של הבחירה לפתוח את פרשת התביעה דווקא בתיק 4000 וחזקת התשובות שמספק נתניהו עד כה מתגלים השכם וערב בהערות ובהצעות השופטים. התיק אמנם לא קורס - למרות מה שמצהירים דוברי נתניהו, בעוד מעשה טפשות - אבל בוודאי שהוא מתנדנד כבר תקופה ארוכה, ולא בכדי כל מי שהיה מעורב בו בעבר, משי ניצן ועד לליאת בן ארי, מרחיקים עצמם ממנו כיום. לולא היה שיקולים מערכתיים (שמעורבים בהם גם אינטרסים מעמדיים של המשפטנים, וטונות של אגו) אפשר לשער שהפרקליטות הייתה זו שדוחפת לסיום הפרשה בעסקת טיעון או למצער מקפיאה הליכים בשל המלחמה. במצב דברים זה, לדרוש את ביטול התביעה בשל דרישת נשיא ארה"ב זו טעות מכופלת שרק תזיק לנאשם, כי היא מאלצת את הצד השני להתבצר – בצדק! - בעמדותיו.
באופן דומה, הצעת טראמפ שנתניהו יקבל חנינה פוגעת בו. בהמשך לסטטוס התיק שתואר קודם ושלו שותפים כמעט כל המשפטנים הבכירים בישראל בתחום הפלילי, אין זה סוד שנעשים מאמצים רבים לסיים את הפרשה בחנינה מהנשיא שתאפשר למזער את הנזקים שכבר נגרמו למערכת התביעה ולמדינה כולה. התערבותו המגושמת של טראמפ מאיינת אותם באחת. איזה נשיא ישראלי יחון נאשם לפי דרישה כוחנית חיצונית? בוודאי לא הרצוג, שבא מעולם המשפט.
במילים ברורות יותר: חיבוק הדוב של טראמפ, שביקש להרוג את התיקים נגד נתניהו, הוא זה שעשוי להצילם. לכן אפילו מהבחינה התועלתנית גרידא כדאי לנתניהו למהר ולצאת בהצהרה שהוא דוחה את התערבות הנשיא: תודה, אדוני הנשיא, על החברות והדאגה - אבל את המטוסים האלה אנחנו כבר לא נסובב לאחור.
