זה היה ערב ה-9 במרץ, עוד יום שגרתי בבית משפחת גאורגיאב בבת ים. איליאן, בן 21, בן בכור להוריו ואח גדול לילדה, אמר להוריו שהוא יוצא להיפגש עם חבריו ביפו, וכי הוא צפוי לחזור בקרוב. "הוא הסביר לנו שהוא יוצא לפגוש חברים שהוא הכיר מבית הספר והיינו רגועים, לא דמיינו שיקרה לו משהו", נזכרים אסן ובוריסלבה, הוריו של איליאן.
אבל אותו ערב שגרתי הסתיים בטרגדיה. "התקשרו באמצע הלילה לאשתי, כשהיא ענתה היא שמעה בעיקר צעקות ורעש, אבל אז אמרו לנו שאיליאן פונה לביה"ח וולפסון. ישר רצנו והגענו כמה שיותר מהר, אבל שם הבנו שהוא מת כבר בזירה".
הרצח התרחש מחוץ לביתם של חבריו של איליאן ז"ל. לפי החשד, עבריינים שהסתכסכו עם החברים עברו במקום, רכובים על אופנוע, והחלו לירות לעברם רק במטרה לאיים עליהם, אך במקום – הם פגעו באיליאן, שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. "מאז האירוע הרבה אנשים מתארים את האירוע כמשהו שקרה בטעות. איזו טעות? הבן שלי נרצח, איבד את חייו", זועקת האם.
"חברו של איליאן, שלעברו העבריינים ניסו לירות, נפצע קל ברגל שלו, ואחיו פינה אותו במהירות מהזירה, אך הבן שלי נשאר שם לבד, על הרצפה", מספר האב. "סיפרו לנו שמצאו אותו על הרצפה, לבד. אמבולנס הגיע לזירה רק 17 דקות אחרי הירי. הסבירו לנו שאם היו מטפלים בו מוקדם יותר, אז איליאן יכול היה לשרוד, הוא יכול היה להיות פה היום", הוא משתף בכאב.
מאותו הלילה חייהם של אסן ובוריסלבה השתנו לעד. "מאז הרצח אני הולכת כל יום לתחנת המשטרה. אני רוצה להבין מה קרה לבן שלי, מי אשם בזה. עשרה חודשים עברו מאז הרצח ועדיין אין לנו מושג מה קרה, שתיקה מוחלטת. לא מדברים איתנו בכלל, לא קיבלתי מילה על האירוע", מאשימה האם. "ברור לנו שיש למשטרה המון עבודה ומקרים להתעסק בנו, אבל זה לא הגיוני שהבן שלנו נרצח ולא מדברים איתנו בכלל. אנחנו מפחדים שהתיק ייסגר בלי שנגלה עד הסוף מה קרה".
לדברי ההורים, מסביב לזירת הרצח ישנן מצלמות רבות שתיעדו את האירוע, ציבוריות ופרטיות. במשטרה אישרו בפניהם שיש סרטון של האירוע, שמוחזק על ידם, אך כשביקשו לצפות בו – בקשתם סורבה. "חשוב לנו לראות מה קרה שם, לדעת מה קרה לבן שלנו", אסן מסביר, "אבל מסרבים לעזור לנו. איך יכול להיות שיש כל כך הרבה מצלמות ואין שום תשובה?".
"זה עלה בחיים"
"איליאן היה אדם מיוחד", מספרת בוריסלבה, כשבידיה תמונה של איליאן, שמלווה אותה לכל מקום. "הוא היה איש של בית, לא יצא למסיבות, לא רב עם אף אחד, לא הסתבך. היו לו כל כך הרבה חברים, כולם אהבו וכיבדו אותו. יש ארבע מילים שמתארות אותו טוב מהכל – אדם עם לב טוב".
דווקא בגלל זה, מספרים ההורים, הוא פחד. "עלינו מבולגריה לפני 15 שנה, אנחנו ואיליאן בן השש, כמה שנים לאחר מכן נולדה הבת שלנו. במשך שנים רבות חיינו ביפו, והוא פחד מהחיים שם. הוא זיהה כמה מסוכן שם. ברגע שאחותו נולדה – הפחד התעצם. הוא כל הזמן אמר שהוא לא רוצה שהיא תגדל באזור כזה". לדבריהם, בשנים האחרונות איליאן אף ניסה להימנע משהייה בחוץ, עבד מהבית, והתרחק מאזורים שחש בהם סכנה. "הוא אפילו ניסה לשכנע אותנו לחזור לבולגריה. אמר ששם בטוח יותר".
הצעיר שנזהר, שדאג למשפחתו והזהיר את משפחתו מהסכנות בעקבות הפשיעה ביפו – מצא את מותו בדיוק בדרך שהוא הזהיר ממנה. "במקום הלא נכון בזמן הלא נכון", חוזרים ואומרים ההורים שוב ושוב, "זה עלה בחיים". החברים שהיו עם איליאן, טוענים ההורים, ראו הכול – אבל בוחרים שלא לספר. "הם מפחדים", אומרת האם. "שומרים על עצמם. אומרים שהם לא יודעים כלום. מפחדים לדבר. ומי שנשאר בלי קול זה אנחנו. בלי צדק לבן שלנו".
ובינתיים, בזמן שאסן ובוריסלבה נלחמים כדי למצוא צדק לבנם, כדי להרגיש סוף סוף שקט ונחמה, החיים בבית קפאו. חדרו של איליאן נשאר בדיוק כפי שהיה, מלבד מספר תמונות שלו שנתלו על הקירות. "אני נמצאת שם כל היום, ישנה בחדר שלו, חושבת עליו. מבחינתי לא לצאת משם", משתפת האם. "זה יהיה החדר של איליאן לנצח. מאז הרצח התחלנו לקחת כדורים, ללכת לטיפולים פסיכולוגיים – אבל שום דבר לא יחזיר לנו את הבן שלנו". השניים מרגישים תחושת חוסר אונים, הם מרגישים שקופים אל מול הרשויות. "לפעמים יש הרגשה שמושכים זמן בחקירה בכוונה", מאשים האב. "רק מחכים לרגע שיעבור מספיק זמן ויוכלו לומר שאין מספיק ראיות ולסגור את התיק".
2 צפייה בגלריה
ראש צוות החקירה נפגש עם האם, תשובות לא היו. איליאן גאורגיאב ז״ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
גם תחושת הפחד נוכחת בקרב בני הזוג, "מי שפגע בבן שלנו לא נתפס", הם מסבירים, "אנחנו חוששים שיפגעו גם בנו". הכתבה הזאת, מבחינתם, היא ניסיון אחרון כמעט "לעשות רעש", לגרום לכך "שכולם ידעו מה קרה ויזכרו את הבן שלנו", אומר האב. “שלא יגידו שלא שמעו. זה לא רק הבן שלנו – זה יכול היה לקרות לכל אחד, כל מה שצריך זה לעמוד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון".
מעבר לצדק שהם מחפשים עבור בנם, לאסן ובוריסלבה חשוב להדגיש כי הם מצפים גם להכרה. "אנחנו רוצים שהמדינה תודה ותכיר במה שקרה לנו. שיגידו שהבן שלנו נרצח בתור בלתי מעורב. רק ככה נקבל שקט נפשי, רק ככה נוכל להמשיך לחיות ולגדל את הבת שלנו", קוראת האם, ומשתפת בכאב: "אני לא מאמינה שמי שרצח את הבן שלי ייכנס לכלא, איבדתי אמון, אבל אני עושה את כל מה שאני יכולה כדי להשיג עבורו צדק, עד אז אני לא אפסיק".
תגובות
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "אנו משתתפים בצער המשפחה על אובדנה. בעקבות האירוע נפתחה חקירה במהלכה מתבצעות כלל הפעולות הנדרשות במטרה לאתר את החשודים ולמצות עמם את הדין. לאור החשיבות, ראש צוות החקירה נפגש עם אמו של הקורבן וענה לשאלותיה. ככל שיהיו התפתחויות בחקירה, וככל שהחקירה תאפשר זאת, המשפחה תעודכן בהתאם".
עו״ד אדיר כהן, בא-כוחם של הוריו של המנוח, מסר: "לא ניתן להשלים עם מצב שבו נפגעי עבירה, אב ואם ששכלו את בנם, נותרים לבדם, דוממים ומשותקים מול המערכת, ללא כל עדכון, ולו מינימלי, לגבי רצח בנם.
עו"ד אדיר כהן"מרגע שבנם נרצח, זוכים מרשיי למעמד של נפגעי עבירה, כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה. מאז הרצח הנוראי חלפה כמעט שנה ומרשיי לא קיבלו אף עדכון באשר להתקדמות החקירה וזאת על אף פניות רשמיות חוזרות ונשנות, לרבות הגעה פיזית לתחנת המשטרה פעמים רבות".
עו"ד כהן הוסיף: "נפגעי עבירה זכאים לעדכון בסיסי, להתייחסות אנושית, ולתחושה שמשטרת ישראל פועלת בנחישות ובמלוא המרץ כדי להביא את הרוצח לדין – אשר לעת הזו, מוסיף לכאורה להסתובב חופשי. התנהלות זו אינה פוגעת רק במרשיי, אלא משליכה גם על אמון הציבור כולו במערכת, שעה שנפגעי עבירה נותרים לבדם, בחוסר וודאות, דווקא בשעה הקשה והמטלטלת ביותר בחייהם. אמשיך לעמוד לצד מרשיי לשם מימוש מלוא זכויותיהם החוקיות עד שהצדק ייעשה וייראה".
