החוף הצפוני של מצרים הפך לאחד מיעדי התיירות החשובים ביותר עבור המדינה. האזור חווה בשנים האחרונות התרחבות משמעותית ונבנו בו מלונות ופרויקטים יוקרתיים הפונים יותר לאוכלוסייה שיכולה להרשות לעצמה את המחירים, בזמן שרוב המצרים מתמודדים עם מציאות כלכלית קשה. בשגרה, לא מעט מצרים מתנגדים לפרויקטים היוקרתיים על החוף הצפוני וטוענים כי הם מנותקים, ובימים האחרונים נראה כי הצרות הגיעו "לגן העדן" הצפוני.
יא אללה 02.08.2026
(צילום: ירון ברנר)
אזורי החוף של כפרי התיירות היוקרתיים, בעיקר אלה הנמצאים בין העיר אל-עלמיין החדשה לראס אל חכמה, מכונים על ידי חלק מהמצרים, "החוף הרע", עקב המחירים הגבוהים באותם האזורים, חוקי הכניסה הנוקשים אליהם והעובדה שמדובר במקומות המיועדים לעשירים בלבד, המהווים לא יותר מאחוז אחד מהאוכלוסייה, כך לפי הדיווחים.
החופים ה"טובים" הם החופים בצפון המדינה, באזור הסמוך יותר אלכסנדריה, הנמצאים ליד הכפרים הוותיקים והמחירים בהם נמוכים משמעותית. אך הביקורת הציבורית נגד החופים ה"רעים". לא מגיעה רק בגלל המחירים הגבוהים באותם המקומות, אלא מתייחסת גם להשקעות הזרות בהם, כאשר קיימים גורמים מצריים הטוענים כי המדינה מאבדת את אדמותיה עבור חברות זרות, בניסיון להיחלץ מהמשבר הכלכלי.
עד כה, נראה היה כי העשירים המצרים, שיכולים להרשות לעצמם, נהנים מהקיץ הנוכחי בבתי הנופש בהם הם מחזיקים, בכפרי היוקרה על החוף, אך לפי הדיווחים האחרונים, גם במוקדים היפים ביותר של צפון מצרים לא חסרות צרות. סרטונים והצהרות שפורסמו בימים האחרונים על ידי בעלי נכסים באותם הכפרים חושפים חוקים שקשה לעמוד בהם, הגבלות על הכנסת אורחים והגבלות תנועה בין כפרים ומתקנים, כולל הגבלות על הגעה לחופים.
פורסם למשל כי במהלך עונת הקיץ הנוכחית נגבים דמי חבר של 3,000 דולרים עבור שלושה ביקורים בלבד בחוף מלון אל-עלמיין, המהווה חלק מאתר הנופש "אל-מראסי". מדובר באתר שנמצא כיום בבעלות אמירתית הממוקם באזור סידי עבד א-רחמן בצפון מצרים. באחד הסרטונים מספרת בעלת נכס באל-מראסי, חנאן א-שעראווי, כי הם לא יכולים לארח, למרות שהם אמורים לבלות עם משפחותיהם ולא להיות לבד בבתים. שעראווי עלתה לכותרות המאבק בימים האחרונים, אחרי שטענה כי המשטרה לא מורשית להיכנס לכפרים הפרטיים ודבריה הוכחשו.
עורכת דין מצרית בשם נהאד אבו אל-קמסאן, פרסמה גם היא סרטון בו היא מספרת כי הופתעה לגלות בביקור אצל חברים באחד מאתרי הנופש, כי היא לא רשאית להיכנס עמם לחוף. היא הוסיפה כי חברתה, שבבעלותה יחידת דיור במקום, לא יכלה להביא אפילו את אימה, אלא בתשלום נוסף.
בעלי הנכסים, לפי דיווח מצרי, סבורים כי החוקים המוטלים עליהם חורגים ממה שסוכם בעת הרכישה, אך הנהלת "מראסי" טוענת כי כל ההליכים נועדו לשמור על פרטיות התושבים, לווסת את השימוש בחופים ובמתקנים, למנוע צפיפות, להתמודד עם תופעת השכרת היחידות בדרכים לא פורמליות ולשמור על רמת השירותים והאבטחה בתוך אתר הנופש. עם החרפת המשבר, מספר בעלי נכסים פנו לבתי המשפט והגישו תביעות לפיצויים בטענה כי הנהלים החדשים גרמו להם נזק ושינו את הזכויות אותן קיבלו בעת הרכישה. לפי אחד הדיווחים במצרים, חלקם אף שוקלים למכור את הנכסים.
ההתפתחויות בחופי היוקרה עוררו שיח רב במצרים, בין היתר סביב השאלה "למי שייך הים?" ואם מותר לאסור את הגישה אליו. מהנדס מצרי שצוטט באחת הכתבות בנושא, ביקר את הממשלה המצרית וטען כי היא "מתחננת למשקיעים מהמפרץ ונכנעת לכל תנאיהם". הוא הוסיף כי הייאוש והרצון של הממשלה להשיג כספים הובילו אותה לבזבז קרקעות, כאשר החוזים עצמם כלל לא גלויים. היו גם כאלה ששמחו לאיד על הצרות ב"גן העדן" ואמרו כי העשירים ניסו להרחיק אותם, וכעת – מורחקים בעצמם.
יש לציין כי גם הדיווחים על תשלומים בדולרים באותם חופי היוקרה פתחו פתח לדיון, בנוגע למידה שבה מותר לגבות תשלום עבור שירותים בתוך מצרים במטבע זר. ויש כמובן מי שמצא איך לחבר את ישראל לסיפור, כמו איש ציבור ואקטיביסט מצרי בשם גמאל ואלי, שבמסגרת פוסטים בדף הפייסבוק שלו, הכולל כ-30 אלף עוקבים, מכנה את הפרויקטים האמירתיים בצפון מצרים "מושבות אמירתיות-ישראליות".
באחד הפוסטים כתב: "הציונים נכנסו דרך השער של האמירויות. נכנסו למצרים בקלות גמורה, קנו אדמות, הקימו התנחלויות והטילו הגבלות אפילו על מצרים. כל זה קורה באישור ובברכת הרשויות המצריות. לעניי מצרים אסור כעת אפילו להתקרב לחומות ההתנחלויות העבריות הללו. מצרים כיום זקוקה נואשות למישהו שיחזיר את מצרים למצרים. הרעיון הזה של הקמת מושבות זרות יתפשט ברחבי מצרים". עוד טען כי "מה שישראל לא הצליחה להשיג באמצעות מלחמות הרשויות המצריות מעבירות לה באמצעות האמירויות".
